שיטות מחקר – סיכום: שיטות דגימה במחקר איכותני

שיטות דגימה במחקר איכותני

בעת עריכת מחקרים, בד"כ אין החוקר יכול, ואף אינו מעוניין, לחקור את כל אוכלוסיית המטרה הקיימת. על-כן הוא מתמקד במדגם מייצג של אוכלוסיית מטרה זו.

מדגם מייצג: מדגם שתוצאותיו שוות ערך לתוצאות שהיו מתקבלות אילו נערך המחקר על כל האוכלוסייה.

מטרות הדגימה: ייצוגיות- דומה לאוכלוסייה, מה שאני אקבל זה יהיה קרוב למציאות

יעילות- חוסך משאבים, היכולת שלי לעבוד עם קבוצה מייצגת את האוכלוסייה שברצוני לבדוק.

את מה דוגמים: יחידות הניתוח מתוך אוכלוסיית המחקר.  אנשים; כתבות, פרסומות, תוכניות טלביזיה; ארגונים, בתי ספר.

לדוג' אני רוצה לבדוק את הנושאים שעולים בחדשות בטלוויזיה בערוץ הממלכתי והערוצים הפרטיים-האוכלוסייה במקרה זה הן תוכניות החדשות.

אני רוצה לבדוק את הקשר בין מין המגיש לנושאים שעולים בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה. משתנה ב"ת- מין המגיש, משתנה תלוי- נושאים שעולים. אני אדגום את תוכניות אקטואליה, הדגימה היא של האוכלוסייה. כלומר, במקום לעבוד עם כל תוכניות האקטואליה, אני אקח רק קצת מהתוכניות האקטואליה.

הגדרת האוכלוסייה

לפני כל דגימה אני צריכה לדעת ולהגדיר מהי האוכלוסייה. הגדרת האוכלוסייה צריכה להיות מנוסחת במונחים אופרציונליים, כך שיהיה ברור מי נכלל בה:

יחידת ניתוח- אם אני מעוניינת בפרסומות, יחידת הניתוח היא פרסומת אחת. אם אני בודקת דימוי גוף בקרב נערות מתבגרות, יחידת הניתוח היא נערה מתבגרת.

זמן/ מקום- למשל,תלמידי  תיכון עיוני (יח' ניתוח) במדינת ישראל בשנת 2008 (זמן);כל הפרסומות למכונות כביסה בעיתוני ל"אישה" בשנים 1950-2007; חדשות העוסקות בנפילת קאסמים בשלושת הערוצים בשנת תשס"ח; מפעלים בצפון הארץ המעסיקים מעל ל-20 עובדים בעת מלחמת לבנון השניה.

** הקריטריון זה האם זה ברור או לא ברור מה ואת מי אני רוצה לבדוק במחקר.זה מה שקובע אם הגדרתי את האוכלוסייה בצורה ברורה, מתוך המחקר אני לוקחת מדגם מייצג.

דוגמא:  בני נוער                             בגיל בית הספר התיכון                      הלומדים בישראל

יח' ניתוח:            הגדרת ההיקף: על פי משתנה הגיל            מקום המחקר: ישראל

דוגמא נוספת:   תוכנית טלוויזיה        המשודרים בערוצים המסחריים               בישראל

יחידת ניתוח                              היקף                                        מקום

שיטות דגימה

ישנן 2 דרכים גדולות של דגימה: דגימה הסתברותית, דגימה לא הסתברותית

דגימה הסתברותית

כדי שהמדגם ישקף את האוכלוסייה בדרך הטובה ביותר נשתמש בדגימה הסתברותית אשר מתקיימים בה כל 4 תנאים:

1)  לכל הפריטים באוכלוסיה יש הסתברות ידועה מראש להיבחר להיות במדגם – לכל  פריט יש סיכוי pi להיבחר כאשר 0<pi<1 וידוע לכל pi. אני קובעת מה יהיה גודל המדגם לפי התקציב שיש לי, לפי השונות באוכלוסיה ולפי סטיית התקן שאני מוכנה לקבל (מדגם גדול יותר- סטיית תקן קטנה יותר).

2)   לשום פריט אין סיכוי וודאי להיבחר- יש לך סיכוי אבל לא סיכוי וודאי להיבחר או לא להיבחר.

3)  לשום פריט אין סיכוי וודאי לא להיבחר.

4)  סעיפים 2,3 הם השלמה של סעיף1.

5)  קיימת מסגרת דגימה: הרשימה של הפרטים של האוכלוסייה שממנה דוגמים מדגם הסתברותי. הרשימה צריכה לייצג את האוכלוסייה (למשל, רשימת תלמידי בתי הספר העיוניים במדינת ישראל)

n      תיתכן דגימה בה לכל הפריטים הזדמנות זהה להיכלל במדגם, ותתכן דגימה בה ההסתברויות

למדגם ידועות אך לא שוות ואז נתקן את ההסתברויות באמצעות תהליכי שקלול מסוימים.

n      לא תמיד יש מסגרת דגימה, כי לא תמיד יש רשימה. לדוגמא מישהו שלא נשר מהלימודים אבל

מגיע אליהם לעיתים רחוקות. אם אני רוצה לבדוק אנשים שאוהבים מוזיקה קלאסית, אין לי רשימה של מי שאוהב מוזיקה קלאסית.

n      הרשימה של מסגרת הדגימה היא תמיד מושלמת מכיוון שלא תמיד כל מי שמופיע ברשימה

הדגימה הוא באמת במסגרת הדגימה. לדוגמא: לא כל מי שרשום במשרד הפנים כתושב הארץ באמת גר פה.

הרחבה: מסגרת דגימה

מהן הבעיות שיכולות להתעורר משמוש במסגרת הדגימה?

n      חסרות יחידות של האוכלוסייה (אם האוכלוסייה היא ילדים בגיל בית ספר ונסתמך כמסגרת

דגימה ברשימות של בתי ספר עלולה להתעורר בעיה: בארה"ב מקובל ללמוד בבית, ובמקרה שניקח רשימות של בתי ספר נפספס את הילדים הללו.)

n      קיימות יחידות שלא שייכות לאוכלוסייה (למשל, אם מופיעים ילדים ברשימות אבל בפועל הם

עזבו את הארץ)

n       שיבושים וטעויות שמקשים על איתור היחידה הנחקרת (משרד החינוך לא עדכן כבר כמה שנים

את רשימותיו).

* בעיות במסגרת הדגימה ניתן לפתור בעזרת טיפול ישיר במסגרות (עדכון וכו') או באמצעות שיטות דגימה מתאימות.

שיטות דגימה הסתברותיות

n      דגימה מקרית פשוטה

n      דגימה שיטתית

n      דגימת שכבות

n      דגימת אשכולות

דגימה מקרית פשוטה

בשיטה זו יש לכל הפריטים באוכלוסייה הסתברות זהה להיכלל במדגם.

למשל: דגימת מספרים בפייס,  דגימת 10 אנשים מתוך כיתה ע"י שליפת מספרים מכובע, אחד הערכים בקוביית משחק, הגרלה.

דגימה שיטתית

אם המדגם גדול מאוד , דגימה מקרית היא מייגעת ואז ניתן להשתמש בדגימה מקרית לבחירת הפריט הראשון ואחר כך להחליט שלוקחים כל פעם את הפריט ה – K ברשימה, בצורה שיטתית.  בשיטה זו צריך להחליט על יחס הדגימה (גודל האוכלוסייה/גודל המדגם).

בעייתיות אפשרית: הנחת המוצא השימוש בשיטה זו היא שמסגרת הדגימה מסודרת בצורה מקרית ביחס למשתנים הנמדדים, כך שאם המסגרת הדגימה מסודרת בסדר כלשהו או בצורה מחזורית אזי הדגימה עלולה להיות בעייתית:

1. כאשר ברשימת מסגרת הדגימה יש נטייה מסוימת (מסודרת לפי ציונים).
2. כאשר רשימת מסגרת הדגימה היא מחזורית, וגודל המחזור חופף ליחס הדגימה (מסודרת לפי חברי משפחה).

– לפעמים יש אנשים שמסרבים להשתתף בדגימה.

ב-2 השיטות האחרונות יש 2 שלבים: 1) חלוקת האוכלוסייה לקבוצות. 2) אני דוגמת את האוכלוסייה מהקבוצות (דגימה שיטתית או מקרית).

דגימת שכבות

נשתמש בדגימה כזו כאשר קיים חשש לחוסר ייצוג הולם של שכבות מסוימות הרלבנטיות למחקר מתוך האוכלוסייה. שיש לי חשש שקבוצות שלא יבואו לידי ביטוי. בשיטה זו דוגמים פריטים בצורה מקרית או שיטתית , אבל מכל שכבה בנפרד. אני מחלקת את הקבוצה שלי לקבוצות הומוגניות לפי קבוצות בהתאם למה שברצוני לבדוק. לכל קבוצה הומוגנית קוראים שכבה ומכל קבוצה אני דוגמת חלק.

1. שכבות: פרופורציוני: מחלקים את האוכלוסייה לשכבות ודוגמים מכל שכבה יחסית לגודלה באופן פרופורציונאלי.  למשל: דגימה לפי מצב סוציואקונומי

2. שכבות: לא- פרופורציוני: קבוצות של מיעוטים מאוד קטנים, שקשה לי לדגום רק אדם אחד או 2 באוכלוסייה כי זה לא מייצג, ואין מה ללמוד מכך. ניתן לדגום מכל שכבה לא לפי גודלה אלא משיקולים אחרים. אני מגדילה באופן מלאכותי את הדגימה של האוכלוסייה. המדגם בסופו של דבר לא מייצג כי הגדלתי קבוצה מסויימת באופן מלאכותי. למשל: במקרה של מיעוט קטן.

כל שכבה היא הומוגנית בתוכה, אך הטרוגנית לשכבה אחרת.

דגימת אשכולות

נשתמש בה כאשר מסגרת הדגימה גדולה במיוחד. בשיטה זו נחלק את האוכלוסייה לתת-קבוצות הנקראות אשכולות, נדגום מקרית מס' אשכולות, ונכלול את כל הפרטים המשתייכים לאשכולות  שנדגמו. למשל, בתי חולים, מפעלים, אוניברסיטאות

השוואה בין דגימת שכבות לאשכולות

n      בשתי השיטות הדגמה נערכת בשני שלבים: בשלב הראשון מחלקים את האוכלוסייה לקבוצות

(שכבות/אשכולות) ובשלב השני דוגמים מכל קבוצה.

n בשתי השיטות ישנו מרכיב של בחירה מקרית: בדגימת שכבות המקריות היא בבחירת הפריטים

מהשכבות השונות ואילו בדגימת אשכולות המקריות היא בבחירת האשכולות עצמם.

ממה נובעת טעות הדגימה?

בדגימת שכבות נובעת מהשונות בתוך השכבות. לכן, ביצירת השכבות נקפיד על בחירת משתנים שמייצרים שכבות שונות זו מזו, אך הומוגניות בתוך עצמן- שונות גדולה בין השכבות, וקטנה בתוך השכבות.

בדגימת אשכולות נובעת מהשונות בין האשכולות ולא בתוכם מכיוון שבדגימה זו נדגמים כל הפריטים באשכולות שנבחרו .  לכן האשכולות צריכים להיות עד כמה שיותר דומים זה לזה (שונות קטנה ביניהם), אך שונים בתוכם (שונות גדולה בתוך האשכולות).

שיטות דגימה רב שלביות

ניתן לשלב את שיטות הדגימה השונות: למשל, לצורך סקר על איכות חיים בתל אביב חוקר מחלק שכונות לשכבות על-בסיס סוציו-אקונומי, ואז בכל שכבה מתייחס לשכונות כאשכולות שמתוכם הוא דוגם בצורה מקרית או שיטתית את האנשים שישתתפו בסקר.

דוגמא: חוקר רצה לבדוק את שביעות הרצון של אנשים המשתמשים בתחבורה הציבורית. הוא הגיע לתחנת אוטובוס ותחנת רכבת (סוג תחבורה- שכבות), דגם קרון אחד ברכבת ואוטובוס אחד בתחנת אוטובוסים (אשכולות). בחלק הקדמי בחר מקרית 3 אנשים, ובחלק האחורי בחר מקרית 3 אנשים (שכבות לפי מיקום ישיבה, ולאחר מכן מקרית פשוטה).

** לא פרופורציונאלי – להשוות בין אוכ' שונות וזה לא משנה מה הייצוג שלהם באוכ'.

דגימה לא הסתברותית

נשתמש בה כאשר אחד התנאים ההכרחיים בדגימה הסתברותית לא מתקיים והחוקר מבחין בבעיות העלולות להתעורר בכל אחד משלבי איסוף הנתונים (בחירת הנבדקים, איתורם, ההתקשרות עמם, ראיונם, בחינתם או הצפייה בהם):

1. כאשר אין מסגרת דגימה.
2. קושי באיתור האנשים (אוכלוסיות סגורות, עוסקים בפעילות לא חוקית…).
3. קושי בשיתוף פעולה של הנחקרים (ילדים מוכים…).

שיטות דגימה לא הסתברותיות

כדור שלג: קבלת שמות של אנשים השייכים לקבוצה הנחקרת בעזרת קבוצה קטנה של "מודיעים". מקובל במחקרי קבוצת מיעוט.

נוחות, מזדמנת, מתנדבים: החוקר בוחר מדגם על פי נוחות (סטודנטים שנה א' לפסיכולוגיה), מי שמגיע קודם (10 האנשים שנכנסים ראשונים לכיתה), מתנדבים (מפרסמים מודעה בעיתון)

מכסה: מחליטים על מכסות לקבוצות השונות, אך בכל קבוצה לא חשבו מי נבחר (20 בנים ו- 20 בנות).

מכוונת: בדיקה של פריטים שמקובל לראותם טיפוסיים לאוכלוסיה לאחר מעשה וללא סיבה מיוחדת  (סקר בחירות: תיכון בליך). אני ממש בוחרת את המשתתפים שלי במחקר על-סמך ההכרות שלי או אופן הראייה שלי אותם. אני מגיעה לאזור הדגימה שלי ובוחרת מי שנראה לי הכי מתאים למחקר שלי.

חסרונות ויתרונות

מדגם הסתברותי: עדיף תמיד כיוון שאז אפשר להיות בטוח שהוא מייצג. אבל-פחות פרקטי, יותר יקר.

מדגם לא הסתברותי : זול, קל ,פרקטי – אך פחות מדויק. יכול להיות מייצג אך לעולם לא יודעים.

גודל המדגם

– חוק המספרים הגדולים: בעיקרון במדעי החברה מדגם צריך להכיל לפחות 30 פריטים.

– הקשר בין גודל המדגם לייצוגיות.

– גודל המדגם קשור ב: הטרוגניות התופעה הנחקרת, הדיוק אותו אנו דורשים או שיקולים סטטיסטיים (גודל טעות- רמת מובהקות).

– קשר בין גודל אוכלוסייה לגודל מדגם אינו ישר.

תרגיל לדוגמא:

חוקר רוצה לבדוק באילו סוגי עבודות נוטים להשתלב נערים ונערות שנשרו ממסגרות לימודיות. הוא מחליט לבחור מדגם של 400 מבין 6000 בני הנוער שנשרו בשנה הקודמת ממסגרות לימודיות. החוקר מאמין שהגיל בו נושרים מביה"ס הוא הגורם המרכזי בבחירת סוג העבודה. לאיזה משתנה יש צורך בייצוג הולם? ולכן מעוניין להבטיח שבמדגם יהיה ייצוג הולם לבני הגילאים השונים. באיזו שיטת דגימה ישתמש?

שכבות פרופורציונלית, כשכל גיל מהווה שכבה.

תרגיל לדוגמא (2):

חוקר רוצה לבצע סקר על הרגלי הקריאה של האוכלוסייה. כיצד ידגום במקרה זה, אם אין רישום של כל מנויי הספריות העירוניות בארץ, אך יש רישום של כל הספריות?

מדגם אשכולות, כל ספריה אשכול וכל המנויים של הספריות שידגמו ישתתפו במחקר

תרגיל לדוגמא (3):

במחקר על עיירות פיתוח החוקרים נדרשו לכלול 70% תושבי עיירות פיתוח, ו- 30% תושבי ערים אחרות.

א. מהי שיטת הדגימה?

ב. מהן יתרונותיה?

ג. אם צריך ידע מוקדם לצורך דגימה זו?

תשובות: א. דגימת שכבות לא פרופורציונאלית

ב.  ייצוג לקבוצות קטנות

ג. כן- מסגרת דגימה

תרגיל לדוגמא (4):

חוקר מעוניין לבחון מניעים של אנשים הנוהגים לגנוב מחנויות. מהי שיטת הדגימה המתאימה?

ייתכן וינסה לבחור במדגם כדור שלג, מאחר ומדובר בנושא רגיש שקשה לאתר אוכלוסייה

שיטות מחקר – סיכומים

איך ללמוד טוב ולזכור מה שקוראים עם שיטת SQ3R

ניסויים פסיכולוגים