טעות דגימה – סיכום

טעות הדגימה

סקר אינו מפקד, אלא מבוסס על מדגם. הוא נותן אומדן שלא זהה בהכרח לפרמטר באוכלוסיה, ולכן הוא כפוף לטעויות דגימה.

טעות דגימה עומדת ביחס ישר לסטיית התקן של התופעה הנחקרת וביחס הפוך לגודל המדגם-

השונות (סטיית התקן) באוכלוסיה (שונות גדולה=> טעות גדולה).

גודל המדגם (מדגם גדול => טעות קטנה).

ע"פ הנוסחא מספר הנבדקים= השונות באוכלוסיה\ טעות הדגימה – משמע, כדי לקבוע את גודל המדגם הרצוי, על החוקר לדעת את השונות באוכלוסיה ולקבוע את הטעות שהוא מוכן לסבול.

מדגם גדול ושיטות דגימה טובות יעזרו לצמצם טעויות דגימה.
טעות נוספות שאינן נובעות מהדגימה-

יש 2 טעויות נוספות, הגורמות לפער בין הסטטיסטי לפרמטר, שלא קשורות לדגימה עצמה:

א. טעות נפל: נובעת מכך, שהסטטיסטי אינו מבוסס על כל המדגם המתוכנן, אלא רק על אלו שהשיבו. למשל, כאשר הראיון נעשה בביקור בית, קשישים נוטים שלא לפתוח את הדלת לזרים, וכך נוצר ייצוג חסר של קשישים. רוב ההטיות הן סוציו-דמוגרפיות (פחות קשישים, פחות אנאלפביתים).

ב. לא כל מי שנדגם השיב תשובות מהימנות ותקפות.

פתרון לטעויות נפל

כאשר יודעים שעלולה להיות הטיה או טעות בדגימה, אפשר לתקנה ע"י שקלול מתאים. לשם כך, יש לדעת את:

• הגודל והכיוון של ההטיה בייצוג השכבה הסוציו-דמוגרפית הבעייתית (הטיה לפי גיל, מין, ישוב וכו').
• התפלגות התשובות לשאלות בשכבה זו.

בשקלול, מעניקים לתשובות שנתנה השכבה הזו משקל המתאים לאחוז האמיתי שלה באוכלוסיה, ולא לאחוז שלה במדגם. אם במדגם היו רק 3% קשישים, למשל, כאשר באוכלוסיה יש 30%, התשובות שלהם תקבלנה משקל של 30% מהתשובות במדגם.

נדגים זאת במחקר שביעות רצון מקופ"ח על 1000 נבדקים, שבו נמצאו הנתונים הנ"ל:

באופן כללי, רוב הנשאלים מרוצים מקופ"ח, אך בחלוקה לגילאים- יש שונות בין הקבוצות (גיל הביניים מרוצה פחות). כאשר יש שונות, חשוב לדאוג לייצוג נכון של שכבות הגיל במדגם. אם לגיל הביניים יהיה ייצוג מוגזם, להערכה שלהם יינתן גם משקל מוגזם והתמונה שתתקבל לא תייצג את המציאות

לכן, יש לבדוק האם במדגם כל שכבת גיל יוצגה בהתאם להתפלגותה באוכלוסיה-

לפי הטבלה רואים שהצעירים וגיל הביניים לא מיוצגים כיאות.

אם האוכלוסייה הייתה מיוצגת כיאות, מספר הנבדקים הצעירים היה צריך להיות 54.7% מ-1000: 547 איש.

בקרב קבוצה זו, 86.9% נמצאו מרוצים. אולם אחוז זה יש לחשב לא מתוך 400 הצעירים שהיו במדגם, אלא מתוך אלו שהיו צריכים להיות בו: 86.9% מתוך 547 צעירים= 475 איש (ולא 347 איש כמו שהיה במדגם). בכך מוגדל מספר הצעירים במדגם באופן מלאכתי, ומוגדל המשקל הניתן לתשובה שלהם. באופן דומה מוקטן מספר בני גיל הביניים.

מהמספרים החדשים מחשבים את האחוזים המתוקנים. התברר שבאופן כללי, 82% היו מרוצים, ולא 79.8%.

חזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית \ שיטות מחקר