בשנות העשרים הלכה וגברה ההתנגדות הערבית להתיישבות היהודית בארץ ישראל, אך במרבית המקרים הייתה ספונטנית או מונהגת מקומית. (ראו הערבים תחת המנדט הבריטי בשנות ה-20). בשנות השלושים, נוכח התחזקות הישוב היהודי והרוח הגבית שקיבל משלטונות המנדט, החלו נסיונות של התארגנות פלסטינית למאבק מאורגן עם הקמת מועצה עליונה של ערביי ארץ-ישראל.
בראשית שנות השלושים החלו להתארגן מפלגות ערביות וב-1933 נערך לראשונה כינוס שמנסה לתאם את המאבק הלאומי הערבי בארץ. מסקנות הועידה הוגשו לבריטים והביעו את דאגתם של הערבים מהתחזקותם של היהודים על חשבונם ומהאפליה שנוקט המנדט הבריטי לטובת היהודים האירופאים. לאחר שלא זכו לתגובה נלהבת משלטונות המנדט אורגנו מחאות ערביות בערים שונות שדוכאו ביד קשה והסתיימו ב-12 הרוגים ועשרות פצועים.
המחאות הערביות וההתנגשויות האלימות בינם לבין היהודים והבריטים לא הצליחו לשנות את מדיניות שלטונות המנדט. אלו מצידם ניסו לרצות את שני הצדדים (ספר לבן מכאן וספר שחור משם) ובפועל איכזבו ותסכלו את שניהם. בזמן שהיהודים נאבקו בהחלטות המנדט להגביר את ההעפלה העלייה היהודית לארץ הערבים מצידם נאבקו על כך שהבריטים בכלל מתירים עלייה כלשהי. הערבים היו מתוסכלים לא רק בתחום הלאומי אלא גם במה שהם ראו כאפליה כלכלית כלפיהם. זו התבטאה בעזרה בריטית בפיתוח מוסדות חינוך, חברה וכלכלה יהודים מול הזנחה של האוכלוסיה הערבית.
הרקע למרד הערבי הגדול
ב-1935 גילה במקרה פועל ערבי בנמל יפו משלוח נשק יהודי מוסתר בחביות מלט. הגילוי התפרסם במהרה בציבור הערבי ועורר בהלה גדולה מחשש שהיהודים אוגרים נשק ובכוונתם להשתמש בו נגדם. אחת מהתגובות הייתה עלייתו של עז א-דין אל קאסם שכנגד ארגוני המחתרת היהודים (כמו ההגנה) הקים ארגון התנגדות פלסטיני שמטרתו הייתה להאבק בבריטים ולהגן על הערבים מפני היהודים. אל-קאסם החל בפעולות שפגעו בכוחות בריטיים וניסה להתסיס כנגדם את ערביי הצפון. בהתקלות עם המשטרה הבריטית כותרו כוחותיו אך אל-קאסם העדיף להילחם עד מוות ובכך הפך לגיבור פלסטיני ולמי שסלל את הדרך למרד הערבי הגדול עם תוצאות קשות לכל הצדדים.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
