עם התקרבות קץ שלטון המנדט הבריטי בא"י קצב ההעפלה לארץ הלך וגבר. "המוסד לעלייה ב'", בראשות שאול מאירוב, רכש אוניות בקר/מסע והסב אותם לאוניות נוסעים כשהן מצוידות בדלות רבה (דרגשים צפופים בבטן האוניה, שירותים ברמה הבסיסית ביותר – משתייה, אוכל ועד בתי שימוש). המעפילים הובאו לנמלי המוצא לים ביוון, איטליה, יוגוסלביה וצרפת, שם אורגנו בקבוצות לאוניות המתאימות, והושטו באוניות רעועות למדי לא"י. רוב ספינות המעפילים נתפסו על ידי המערך הבריטי, הובלו לעתלית ובהמשך לקפריסין (שהייתה בשליטה בריטית) – למחנות המעצר שהוקמו במיוחד לצורך זה. למרות הסיכויים הקלושים להצליח, הגיעו לארץ עשרות אלפי מעפילים בעשרות אוניות. מעטות מביניהן, ביניהן "שבתאי לוז'ינסקי", על 823 המעפילים שבה שנחתה בחוף ניצנים, הצליחו להגיע לחופים. רובן נתפסו על ידי האוניות הבריטיות.
הפרשה המפורסמת מכולן היא פרשת האוניה "יציאת אירופה תש"ז" היא "אקסודוס 1947". ביולי 1947 יצאה מצרפת, ועל סיפונה יותר מ- 4,500 מעפילים. רב החובל שלה היה אייק אהרונוביץ', איש המוסד. הספינות הבריטיות ניסו לעצור אותה עם כניסתה למים הטרטוריאלים של הארץ, והתפתח קרב ממש בין החיילים הבריטים לבין המעפילים. כשמצד המעפילים הנשק הוא קופסאות שימורים וכו'. במהלך הקרבות האלה נהרגו שלושה מעפילים ונפצעו יותר ממאתיים. המעפילים הועברו לשלוש אוניות גרוש ונשלחו לצרפת בחזרה. שם סרבו לרדת, והצרפתים לא הסכימו להורידם בכוח. שלושה שבועות נמשכה פרשת המאבק בין הבריטים למעפילים, כשהמעפילים מתעקשים להישאר על אוניות הגרוש ולא לרדת לחוף בצרפת, למרות התנאים הבלתי נסבלים על האוניה (צפיפות, חמסין נורא, מחסור במים ומזון). לאחר שלושה שבועות השיטו הבריטים את האוניות לנמל המבורג בגרמניה ושם גררו את המעפילים בכוח לחוף. מראה פליטי השואה המורדים בכוח אל אדמת גרמניה ונכלאים במחנות מעצר – הסעירה מאוד את דעת הקהל העולמית, גם בבריטניה. הפרשה השפיעה גם על חברי וועדת החקירה של האו"ם (וועדת UNSCOP) שפגשו בחיפה את נציגי המעפילים, תוך כדי העלאתם לאוניות הגרוש.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
