- • עם הקמתה ב-1919 הסביר מוסוליני את יסודות התנועה הפאשיסטית: "אנשים אומרים עלי שאני משנה את השקפותיי. האם ראיתם אי פעם מלח על יד הגה הספינה? הוא מסובב את ההגה פעם ימינה ופעם שמאלה. אבל אם תסתכלו לאחור, תבחינו שדרכה של הספינה היא ישרה בהחלט"
המצע הפאשיסטי האיטלקי המקורי דומה לרעיונות הסוציאליזם: תביעות להחרמת נכסי הכנסייה; החלת מס פרוגרסיבי (מדורג); קביעת שכר מינימום; הנהגת יום עבודה בן שמונה שעות; שיתוף נציגי העובדים בניהול התעשייה; חוקי ביטוח סוציאלי; הרחבת זכות הבחירה; ביטולו של הסנאט הממונה על ידי המלך; הקמת מיליציה לאומית (במקום צבא); שיפור מדיניות החוץ.
התוצאה: אף לא מושב אחד בפרלמנט בבחירות 1919. החל מ-1920 מוסוליני פנה אל השמרנים ובעלי ההון והבטיח להם שרק הפאשיסטים יוכלו להצילם מפני מהומות השמאל, שהלכו והתרחבו. במקום מצע סוציאליסטי שילב המצע הפאשיסטי חששות מפני "סכנה בולשביקית". בה בעת הוא הבטיח לפועלים להקל על מצוקותיהם הכלכליות.
אז מה עושה מוסליני המובס שמצעד פיומה ב1919 לא הביא לו מספיק קולות לפרלמנט?
- אוקטובר 1922- מכריז מוסוליני על מהפכה,-ו-4 ממנהיגי המפלגה יזמו את "המצעד לרומא" (על פי דגם של מצעד לפיומה). בסוף אותו חודש זימן המלך את מוסוליני להרכיב ממשלה. 1924- ניצחה המפלגה הפאשיסטית בבחירות והשלטון הפאשיסטי פנה ליישום מיידי של עקרונותיו: הקמת המועצה הפאשיסטית העליונה, הוצאת מפלגות מחוץ לחוק, חיסול האיגודים המקצועיים, הפעלה של אלימות וטרור כלפי מתנגדי המשטר, ביטול חופש העיתונות וזכויות העובדים.
נשאלת השאלה: מדוע המלך עושה זאת למרות שזכה רק ב-10% מהמושבים?
עמנואל השלישי, המלך, מאוד אוהב את הרעיונות הפאשיסטיים ומעריך את מוסוליני. במצעד על רומא מוסוליני הפעיל טרור ואלימות, ייתכן כי המלך קיווה שאם ייתן לו להרכיב את הממשלה אז תהיה לו שליטה על הפשיזם והוא לא יהיה מחוץ לשלטון. למעשה המלך דאג למיקומו בשלטון.
- השלטון הפאשיסטי פעל להשתלטות על הכלכלה, חינוך ותרבות: יצר מנגנון שאפשר שליטה מוחלטת של המדינה בכלכלה ובפועלים (כלכלה קואופרטיבית). המטרה של מבנה זה הייתה נטרולה של מלחמת המעמדות תוך הגנה על הרכוש הפרטי. בתחום החינוך הפורמאלי– השלטון נעשה מעורב מהגן ועד האוניברסיטאות בקביעה של תכנים, מבנה ופעילות. בתחום החינוך הלא פורמאלי- הקים המפלגה רשת של תנועות נוער ברוח הערכים הפאשיסטים. בתחום התרבות- הוקם משרד לתרבות עממית שתפקידו היה להטיל צנזורה מחמירה על כל ביטוי של יצירה ומחשבה חופשית.
- דת- על אף שהפשיזם נתפס כסוג של דת חדש, השכיל מוסוליני לנווט בהצלחה את היחסים עם הכנסייה הקתולית משום שנזקק לתמיכתם של המוני קתולים. נחתמו הסכמים שהבטיחו את עצמאות הכנסייה, הגנו על רכושה וקבעו כי לימודי דת ילמדו בבתי הספר והחגים הקתולים יצוינו כחגים לאומיים.
- זירה לאומית- עד מחצית שנות ה-30, לא נתפס המשטר הפאשיסטי כאיום, אלא כמשטר פשרני המכבד הסכמים. היחס למשטר באיטליה השתנה עם הפלישה שלה לאתיופיה ב-1935, ואם פרישתה מחבר העמים וחתימתה על הסכם עם גרמניה הנאצית ב- 1936.
ראה: עליית הפשיזם באירופה
