בספרו אתיקה ניקומאכית (ספר ראשון) עסוק אריסטו בשאלה מהו "הטוב". אבל לא סתם טוב, אלא מהו "הטוב ביותר" שיכול להיות.
אריסטו בוחן מדעים ותחומי אמנות שונים ומגיע למסקנה שלכולם יש משמעויות שונות של "טוב". ברפואה, טוב להיות בריא. באסטרטגיה צבאית, הטוב האולטימטיבי הוא לנצח את האויב. במוזיקה, מה שטוב זה לנגן יצירה היטב. אך אריסטו שם לב שלכל אלו יש גם מכנה משותף. לטענתו, בכל פעילות שעושים בני אדם הטוב הוא התכלית שלשמה מתבצעת הפעילות. כשהולכים לרופא עושים זאת לשם הבריאות, כאשר יוצאים למלחמה עושים זאת על מנת לנצח ומנגנים כדי להפיק מוזיקה טובה.
השאלה הבאה ששואל אריסטו היא למה בכלל אנחנו רוצים דברים טובים. למה לשמור על הבריאות? לשם מה לצאת למלחמות ולמי אכפת אם אני מנגן יפה או לא? אריסטו מסביר כי כל אחת מהפעולות הללו, מסוגי ה"טוב" האלו, יש תכלית נוספת. אני שומר על בריאותי כדי לחיות יותר וללא סבל. אני יוצא למלחמה על מנת להגן על החברה בה אני חי ומנגן מוזיקה כדי לרומם את הנפש (ואולי גם כדי לקנות לי תהילה).
אם נמשיך ונשאל למה אנחנו עושים את כל הדברים הטובים האלו אנחנו תמיד נמצא עוד סיבות, סוגי טוב "גבוהים" יותר. אך לשרשרת יש קצה, וזה משהו טוב שאנחנו עושים לשם עצמו ולא בשל כל תכלית אחרת. הטוב האחרון, הגבוה ביותר הזה, הוא על פי אריסטו דבר אחד: האושר!
אנחנו הולכים לעבודה, משקיעים במשפחה, מטפחים את הכישרונות שלנו, עוזרים לחברים שלנו והכל, בסופו של דבר, בכדי להיות מאושרים. האושר הוא הטוב שהוא תכלית עצמו, שאינו אמצעי בשביל שום דבר אחר. זהו, במילים של אריסטו, הטוב העליון.
אולי נדמה כי לא צריך להיות אחד הפילוסופים הגדולים בהיסטוריה בכדי להגיע למסקנה שכולנו רודפים אחרי האושר. אך אם מפנים לעומק את הטענה של אריסטו אנחנו יכולים להתחיל לשאול את עצמנו עד כמה כל אחת מהפעולות שאנחנו פועלים באמת תורמת לתכלית העליונה, כלומר לאושרנו? האם לעבוד קשה בשביל הרבה כסף באמת מקדם את המטרה הזו? האם לרבוץ מול המסך זה משהו שעושה אותי מאושר יותר? ומה עם תרבות, אמנות ולימוד? עד כמה הם מסבים לנו אושר ועד כמה אנחנו באמת משקיעים בהם זמן? ומה עם חברים? אריסטו מזמין אותנו לבחון לעומק את הפעולות שלנו, ולשאול בכנות מהו הטוב העליון שאליו אנחנו חותרים.
לדעת עוד:
לשם אינטרס, הנאה או עשיית טוב: אריסטו על סוגי החברים שיש לכם ומשמעותה של החברות
