מקורות הפשיזם האיטלקי
- שורשי הפשיזם בשלהי המאה ה-19 בקריאה לקיום המרקסיזם ברוח א-מרקסיסטית או אנטי-מרקסיסטית. פיתוח קורפורציות הנשלטות בידי המדינה ולא איגודים מקצועיים
- הפשיזם האיטלקי הוא ראשון המשטרים מסוג זה שקם באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה, וזוהה לחלוטין עם מנהיגו בניטו מוסוליני, שהקריירה שלו היא מיקרוקוסמוס של הפשיזם האיטלקי.
- בניטו מוסוליני: (1883-1945). הצטרף למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית ב-1900. ב-1902 גלה כדי לחמוק משירות צבאי. חזר בזכות חנינה כללית ושירת בצבא. פעיל בחוגים סוציאליסטיים, כותב בעיתונות עד למינויו לעורך יומון המפלגה Avanti!. ב-1914 התבצר בעמדות אנטי-מלחמתיות, אך שינה עמדתו. פרש מן התנועה הסוציאליסטית. בסתיו 1914 הצטרף לקבוצת פורשים שהקימו את תנועת ה-Fasci (הזרדים העוטפים את הגרזן בתהלוכות הניצחון של האימפריה הרומית), וייסד את העיתון Il Popolo D’Italia שצידד במלחמה. שירת עד לפציעתו ב-1917, חזר לפעילות פוליטית ולעיתונות והטיף לשילוב בין לאומיות לסוציאליזם ברוח הסינדיקליזם המהפכני (תנועה השואפת להפוך את הסינדיקטים – אגודות מקצועיות – בסיס למהפכה סוציאליסטית ולמשטר של החברה החדשה). במרץ 1919 נמנה עם מייסדי התנועה הפאשיסטית ובשלהי 1922 הנהיג את "המצעד על רומא"
רקע לעליית הפשיזם האיטלקי
- לפני עליית הפשיזם לשלטון הייתה איטליה מפוצלת פוליטית, מבוססת על נאמנויות מקומיות, ושסועה בין צפון לדרום
- הישגי מלחמת העולם הראשונה דלים והמחיר כבד: כחצי מיליון הרוגים, כשלושה מיליון פצועים, כלכלה מרוסקת, אינפלציה גבוהה. הבורגנות חשה מאוימת על ידי השמאל וחששה מפני "טרור אדום" שאפיין את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה.
- 1919: הממשל אינו מונע מקבוצה שנראית תימהונית לכאורה לכבוש את Fiume שבצפון מזרח איטליה, אזור שאיטליה הפסידה במלחמת העולם הראשונה, אבל לאומנים איטלקים אינם מוכנים לוותר עליו. מבחינתם מדובר ב"אדמות לא גאולות".
- בראש הקבוצה עמד המשורר Gabriele D’Anunzio, ועם הקבוצה זוהו גם אנשי הזרם האמנותי הפוטוריסטי (הקרוב לקוביזם). הם הנהיגו את החולצה השחורה כמדים, ואת "הברכה הרומית" שתאומץ על ידי הפאשיסטים (מעין מועל יד)
- הפוטוריזם מצדד בטכנולוגיה המודרנית ובהרס כל זכר לעבר. קורא לשימוש מתמיד במלחמה כדי לטהר את החברה מריקבונה, תוך נאמנות לאדמה. הפוטוריזם נחשב לגורם מקדים-מלווה של הפשיזם האיטלקי הפוטוריזם הוא זרם אומנותי קוביסטי, שיסודו ברוסיה. מייסדו האיטלקי הוא פיליפו טומסו Marinetti (1876-1944), אידיאולוג, משורר ועורך, שפרסם ב-1909 את המניפסט האנרכיסטי הראשון של התנועה. קרא לנצל את הרגע, להתנתק מסממני התרבות העתיקה, ולהיבלע בטכנולוגיה ובמדע המודרניים: "אנחנו מצהירים כי תפארת העולם התעשרה ביופי חדש: יפי המהירות […] מכונית שואגת, הדוהרת כמו על סרט של מכונת ירייה, עולה ביופייה על "ניקה מסמורתקיה" [פסל הלניסטי של אלה מכונפת]" […] "אנחנו רוצים להעלות על נס את המלחמה – ההיגיינה היחידה של העולם – את הצבאיות את אהבת המולדת, את הז'סטה ההרסנית של האנרכיסטים, את האידיאות היפות שלמענן מתים, ואת הבוז לנשים". "תעודת היסוד והמניפסט של הפוטוריזם", מניפסטים של מודרניזם (הוצאת כרמל: ירושלים, 2001, עמ' 18).
