נכון להיום הספינה שנקראת "האיחוד האירופי" מפליגה דרך מים סוערים. שנים של משבר כלכלי שהציף את הפערים הכלכליים בין מדינות האיחוד ולאחריהן משבר פליטים שמציף את המתחים האדיאולוגיים בין השותפות הובילו לעלייתן באירופה של מפלגות ותנועות ימין לאומיות ולאומניות הנישאות על גבי גלים של התנגודת לאיחוד ואף קריאות לפירוקו. למרות התחושה שלעיתים מתקבלת בתקשורת, מחקרי דעת קהל מראים כי מרבית הציבור האירופי לא מאבד את תקוותו באיחוד, ממש להפך. מחקר שנערך ב2014 כי רק 18% מאזרחי האיחוד האירופי רוצים לעזוב אותי בשעה שרובם דווקא מעוניינים למצוא דרכים לחזק אותו ולפתח את הסולידריות בין העמים השונים. בהתאם, בבחירות לפרלמנט האירופי באותה שנה נחלו המפלגות המתנגדות להעמקת האינטגרציה באיחוד כישלון.
מי שהיה לו דבר או שניים לומר על סולידריות והדרכים שבהן היא נוצרת היה אחד מאבות הסוציולוגיה המודרנית – אמיל דורקהיים. דורקהיים הבחין בין שני סוגים של סולידריות: אורגנית ומכנית. אם ניישם את התיאוריה של דורקהיים לאיחוד האירופי נמצא כי יסודותיו מושתתים על סולידריות אורגנית, כלומר, הוא מבוסס על שיתוף אינטרסים כלכליים ותכליתו לשפר את תפקודה של מערכת חיים משותפת.
דהיינו, שיתוף הפעולה הכלכלי והצלחתו הם התנאי לתחושת הסולידריות של בני המדינות החברות באיחוד האירופי. אולם, בעקבות המשבר של 2008 מוצאים את עצמם תושבי אירופה באחד שני מצבים: או שהם נדרשים לחלץ ממשבר מדינות אחרות או שמדינות אחרות תובעות מהם צעדי צנע קשים בתמורה לחילוץ מהמשבר. כלומר, היתרונות הכלכליים של האיחוד האירופי לא בדיוק גלויים לעין כל בימים אלו. השאלה היא, אם כן, מדוע גם בזמנים של כישלון כלכלי תושבי אירופה רק מביעים יותר ויותר תמיכה באיחוד האירופי?
את התשובה ניתן אולי למצוא בסוג הסולידיריות השנייה שמתאר דורקהיים: סולידריות מכנית. בסולידריות מכנית אנשים מרגישים מחוברים זה לזה לא מתוקף אינטרסים תועלתניים אלא מכך שהם חשים שיש להם חלק בכעין תודעה משותפת, מערכת ערכים, אמונה, שאיפות והשקפות שכולם חולקים זה עם זה. גם אם הגרמנים והיוונים מקללים אחד את השני עקב משבר החוב וההונגרים והצרפתיים רוצים להרוג אחד את השני על רקע משבר הפליטים מסוריה, בסופו של דבר נראה שיש להם יותר במשותף מאשר בנפרד.
–
לקריאה נוספת:
אמיל דורקהיים – מושגים מרכזיים
דורקהיים: חלוקת העבודה וסולידריות חברתית
