הסוציולוג אמיל דורקהיים הבחין בין שני סוגים של סולידריות חברתית. סולידריות אורגנית היא סולידריות המאפיינת חברות תעשייתיות מודרניות. סולידריות אורגנית נוצרת במצב בו חלוקת העבודה בחברה היא כזו בה כל פרט אינו יכול למלא את מלוא צרכיו בעצמו ועל כן הוא תלוי בשאר הפרטים בחברה דרך מערכת של יחסי גומלין וחליפין. הסולידריות האורגנית נוצרת מכיוון שלפרט אין את היכולת לפרוש מן החברה שכן כך הוא לא יוכל למלא את צרכיו.
סולידריות מכנית, לעומת זאת, היא סולידריות חברתית המאפיינת חברות קדם תעשייתיות שבהן אין חלוקת עבודה מורכבת. במצב כזה הפרט משתייך לחברה לא מתוקף צרכיו אלא מתוקף חוק דכאני המגלם ערכים משותפים, מצפון קולקטיבי, שקשור בדרך כלל לערכים דתיים ומעניש על כל סטייה מן הנורמות המקובלות על החברה. המצפון הקולקטיבי הוא מערכת ערכים משותפת העולה על זו הפרטית ושמאלצת את בני החברה לתפוס את המציאות, לחשוב ולהתנהג על פי נורמות מקובלות ורצויות בחברה שלהם.
