מטרות מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית והצעדים התוקפניים שנקטה כדי לממשן
בפני היטלר עמדו 3 מטרות עיקריות במדיניות החוץ.
- המטרה הראשונה – ביטול חוזה ורסאי. היטלר הביע מטרה זו כבר ב"מיין קאמפ": "התוכנית שלי הייתה לבטל את חוזה ורסאי. שטות היא שכל שאר העולם מתיימר היום, שלא גיליתי את התוכנית הזאת עד ל- 1933 או 1935 או 1937. במקום לשמוע את השטויות של המהגרים, היו אותם אדונים נוהגים ביתר חוכמה אילו קראו את מה שכתבתי וחזרתי וכתבתי אלפי פעמים.." אמר היטלר ב-1931.
להחזיר לגרמניה את השטחים שאבדו לה במלחמת העולם הראשונה: אלזס לורן, חבר הסהר, העיר דנציג, והשטחים שעליה קמה פולין החדשה.
בנוסף הגרמנים רצו לבטל את ההגבלות על צבאה ואת תשלום הפיצויים.
- המטרה השנייה – לא רק להסתפק בגבולות גרמניה מ-1914 , אלא להרחיבם, עד שיכללו את כל הגרמנים היושבים באוסטריה ובצ'כוסלובקיה.
- המטרה השלישית- להתפשט מזרחה, לכיוון ברית המועצות: "שדה הניסויים הגדול שלנו הוא המזרח, שם יקום הסדר החדש (שטחי מחיה) של אירופה, וזאת היא המשמעות הגדולה של המדיניות המזרחית שלנו" – ועצירת התפשטות הקומוניזם.
למעשה היטלר שאף בעצם לשרטט את מפת העולם עפ"י עקרונות האידיאולוגיה הנאצית.
דרכי ביצוע המטרות של מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית
התרמית הגדולה
היטלר הצליח בכישרון רב להסתיר מהעולם את מטרותיה האמיתיות של מדיניות החוץ התוקפנית (או הדינאמית כפי שכינו אותה הגרמנים). בפגישותיו עם ראשי מדינות אירופה, עם כתבי חוץ ובנאומיו ב"רייכסטאג" חזר היטלר אין ספור פעמים על רצונה של גרמניה בשלום, על מחויבותה להסכמים בינלאומיים ועל סלידת תושבי גרמניה מן המלחמה… היטלר גם השתמש במשאלי העם "הדמוקרטיים", שנערכו בגרמניה ככלי שיראה לעולם שרה"מ דמוקרטי לא יכול להיות תוקפני.
היטלר ניצל גם את העוינות בין מעצמות אירופה, ואת רצונו של המערב בשלום מתוך חשש ממלחמה נוספת.
הצלחות ראשונות
א. ב- 14 באוקטובר 1933 הודיע היטלר, כי מאחר שמונעים מגרמניה זכויות שוות בחימושה, נאלצת גרמניה לפרוש מוועידת פירוק החימוש ומחבר הלאומים.
היטלר הימר, שחבר הלאומים לא יגיב, והוא צדק..
לאחר מכן ערך היטלר משאל עם בגרמניה לאישור צעדיו. 96% מבעלי זכות הבחירה הלכו לקלפי. 95% הצביעו בחיוב.
ב. ההסכם עם פולין – בינואר 1934 הכריז היטלר על חתימת חוזה שלום בין גרמניה לפולין -הסכם אי התקפה ל-10 שנים. גרמנים רבים תמהו על כך עקב המדיניות הגרמנית של הקנצלר הקודם כלפי פולין. היטלר רצה להראות בכך לעולם את "נחישותו לשלום", ולגרום לפולנים לא לחשוש מפני גרמניה, ובנוסף להחליש את צרפת, שניסתה להקים חזית נגד גרמניה.
ג. חבר סהר – חוזר לגרמניה – לפי הסכם ורסאי, חבל סהר נלקח מגרמניה, ונמסר לפיקוח חבר הלאומים למשך 15 שנה. לאחר מכן הוסכם לקיים משאל עם בקרב תושבי החבל לקביעת עתידו. בינואר 1935 נערך המשאל ולמעלה מ- 90% מן המצביעים רצו בהחזרת החבל לשליטת גרמניה.
ד. חימוש גרמניה וביטול חוזה ורסאי – במרץ 1935, הכריז היטלר על חידוש עוצמתו של הצבא הגרמני, כלומר מבטל את חוזה ורסאי. היטלר תירץ זאת בכך שכל העולם מתחמש ולכן גרמניה צריכה להתחמש כדי שתוכל להגן על עצמה. אירופה מחתה, אך היטלר לא התחשב במחאת המערב.
ה. ההסכם האנגלו גרמני – לאחר הכרזת החימוש של גרמניה, היא בודדה. היטלר ניסה לחתום הסכם עם בריטניה על שיתוף פעולה ימי ביניהן. היטלר תכנן היטב את מהלכיו, ולא הייתה לו כוונה לשמור על שיתוף הפעולה לאורך זמן. הבריטים חתמו על ההסכם הימי כדי לנסות לשכנע את גרמניה לשוב לחבר הלאומים, ובכך לתרום להרחקת הסכנה ולחיזוק היציבות. הבריטים חשבו שכך יוכלו לפקח על הגרמנים בקלות.
ו. פלישת הצבא הגרמני לחבל הריין – במרץ 1936 החדיר היטלר 3 גדודי צבא לאזור הריין. היטלר הימר שצרפת, הנתונה במשבר, לא תגיב ותעדיף למחות בקולניות ולא תצא לפעולה צבאית. היטלר גם הבין שאנגליה לא תסייע לצרפת. היטלר שוב צדק. הצרפתים העדיפו לפנות לחבר הלאומים, ולא הגיבו בפעולה צבאית.
ז. סיפוח אוסטריה – "האנשלוס" – בפברואר 1938 זימן אליו היטלר את רה"מ האוסטרי שושינג, והציג בפניו 3 תביעות מרכזיות : ניהול מדיניות חוץ התואמת את זו של היטלר, שחרור הנאצים האוסטרים הכלואים ומינוי מנהיגם לשר הפנים והדחת הרמטכ"ל האנטי נאצי. שושינג נאלץ לחתום על ההסכם לאחר שהנשיא והממשלה האוסטרית הסכימו לדרישות היטלר, מפני שחששו מפלישה גרמנית. שושינג ביקש לערוך משאל עם באוסטריה לגבי עצמאות המדינה. בתגובה היטלר איים בהתערבות צבאית, ושושינג ביטל את משאל העם. למרות זאת היטלר לא ויתר ודרש את פיטוריו של שושינג ומינויו של סייס אינקווארט הנאצי לתפקיד הקנצלר. שושינג נאלץ להסכים לכך מכיוון שרצה למנוע את הפלישה הגרמנית לאוסטריה. ב-12 למרץ פלש היטלר לאוסטריה. העם האוסטרי הריע להיטלר כשנכנס לווינה. היטלר הכריז על סיפוח אוסטריה לגרמניה ועל יצירת הרייך הגדול. המשמעות הגדולה של סיפוח אוסטריה היא שיפור מצבה האסטרטגי של גרמניה במרכז אירופה – לגרמנים היה מעתה גבול משותף עם איטליה, הונגריה ויוגוסלביה.
ח. הברית האנטי-קומינטרן – בנובמבר 1936 חתמה גרמניה על הסכם עם יפן נגד בריה"מ. שני הצדדים התחייבו להיות ניטרליים במקרה שיפרוץ סכסוך בין אחד הצדדים לבריה"מ. היטלר העריץ את היפנים וראה בהם הארים של המזרח הרחוק.
ט. פירוק צ'כוסלובקיה וועידת מינכן – לאחר אוסטריה, היעד הבא של היטלר היה צ'כוסלובקיה. היטלר שנא את צ'כוסלובקיה בעיקר מפני שראה בהם סלאבים נחותים וגם בגלל העובדה שהמדינה נולדה לפי תנאי שלום ורסאי, שלום שבעיני היטלר סימל את השפלת גרמניה.
לצ'כוסלובקיה היו הסכמי הגנה עם צרפת ובריה"מ, אך היטלר לא חשש לגלות תוקפנות כלפי צ'כוסלובקיה, מפני שידע שהרוסים והצרפתים לא יתערבו מהסיבה הפשוטה שכדי להתערב הרוסים צריכים לעבור דרך פולין או רומניה האנטי רוסיות, דבר שנראה לא ריאלי. הנאצים הצ'כוסלובקים הם אלו שסייעו להיטלר בחדירה לצ'כוסלובקיה. מאז עליית היטלר לשלטון הנאצים החלו להעלות טענות בדבר דיכוי של הממשלה הצ'כית (דבר שהיה לא נכון). הנאצים הצ'כוסלובקים דרשו לחזור לרייך השלישי, והיטלר הוא זה שנקרא להציל את הגרמנים היושבים בחבל הסודטים. לאחר סיפוח אוסטריה, החל היטלר במסע תעמולה מדהים להחזרת חבל הסודטים לרייך הגרמני. בסוף מאי 1938 הורה היטלר להכין את הצבא לקראת פלישה לצ'כוסלובקיה. היטלר לא התכוון לפלוש לחבל הסודטים, אך הידיעות על כוננות גרמנית לאורך הגבול הכניסו את ממשלת פראג וממשלות המערב ללחץ. הצ'כים הורו על גיוס הצבא הצ'כי, והמערב נתקף בפאניקה. צ'מברליין (רה"מ בריטניה) ראה בצ'כוסלובקיה מכשול בפני התקרבות בין אנגליה לגרמניה (מדיניות הפיוס..). כדי להציל את השלום היה מוכן ללחוץ על הצ'כים לוותר לדרישות היטלר, ובלבד שלא תפרוץ מלחמה.
בראשית ספטמבר 1938, הודיע הנשיא הצ'כי למנהיגי הגרמנים בחבל הסודטים, כי הממשלה נענית לכל תביעותיהם, אך להיטלר היו תוכניות אחרות. היטלר קבע כי ב-30 בספטמבר יפרוץ הצבא הנצי לתוך צ'כוסלובקיה. לפני הפריצה תחל התקוממות גרמנית בסודטים, אשר תצדיק את הפלישה הגרמנית. היטלר נאם בכנס מפלגתו בנירנברג ושם טען, כי הצ'כים מרמים את גרמניה ומשפילים אותה, וכי גרמניה לא תפקיר את הגרמנים בצ'כוסלובקיה. בעקבות הנאום החלו המהומות, שאותן תכנן היטלר, אך צ'כוסלובקיה לא התפרקה מבפנים ודיכאה את המהומות. לאחר נאומו של היטלר החליט צ'מברליין לטוס לגרמניה ולהיפגש עם היטלר. בקשת צ'מברליין מהיטלר היוותה ניצחון מוחץ למדיניות ההיטלראית. היטלר הבין כי עניין צ'כוסלובקיה "גמור". פגישתם הייתה פגישת כניעה מצד צ'מברליין, שהאמין שהיטלר יכבד את הבטחותיו. לכן מיהר להצהיר כי הוא אינו מתנגד להפרדת הסודטים מצ'כוסלובקיה. היטלר היה שבע רצון מכניעתו של צ'מברליין – חיסול עצמאותה של צ'כוסלובקיה בדרך דיפלומטית. צ'מברליין, שחזר לאנגליה, החל בהטלת לחצים כבדים על ממשלתו, על צרפת ועל ממשלת פראג לוותר על חבל הסודטים. ב-21 בספטמבר נכנעה צ'כוסלובקיה ללחץ הבינלאומי והסכימה לתוכנית האנגלו-צרפתית. 2 המעצמות הודיעו , כי הן ערבות לגבולות החדשים של צ'כוסלובקיה. ממשלת פראג ויתרה משום שראתה כיצד היא נעזבת על ידי כל בעלי בריתה, וכי אין לה יותר על מי לסמוך. לאחר מכן בפגישה נוספת בין היטלר לצ'מברליין, דרש היטלר כי הצ'כים יפנו את הסודטים עד ה- 28 בספטמבר ואח"כ הסכים לעשות "ויתור" מיוחד למען צ'מברליין – פינוי הסודטים עד ה-1 באוקטובר 1938. הממשלה הבריטית החליטה כי לא ניתן לקבל את תנאי היטלר ולא ניתן לחייב את הצ'כים לקבלם. למען השלום יזם צ'מברליין יחד עם הצרפתים ועידה בינלאומית במינכן.
י. ועידת מינכן- ב-29 בספטמבר 1938 בוועידה נכחו היטלר, צ'מברליין, דאלאדיה ומוסוליני.
נציגי בריה"מ וצ'כוסלובקיה לא הוזמנו לוועידה. בוועידה היטלר לא בא בשום דרישות נוספות וקיבל את כל מה שהוצע לו. הוסכם כי הצבא הגרמני ייכנס לחבל הסודטים ב-1 באוקטובר וישלים את הכיבוש עד ה-10 בחודש. ההסכם הוקרא לנציגים הצ'כיים, שהמתינו מחוץ לוועידה כ"פסק דין שאין לערער עליו ואין לשנותו".
משמעויות הסכם מינכן
- גרמניה – היטלר הצליח לספח תוך חודשים ספורים שטחים רבים (אוסטריה וחבל הסודטים) בעלי אוכלוסייה של 10 מיליון תושבים. היטלר הוכיח שוב, כי שיקוליו היו נכונים – ניתן להשיג שטחים ע"י לוחמה פוליטית ולא צבאית. היטלר הבין, כי צרפת, אנגליה ובריה"מ לא יעזו להקים נגדו חזית. הסכם מינכן לא סיפק את היטלר, אלא שכנע אותו להמשיך במשימה – חיסולה הסופי של צ'כוסלובקיה.
- בריטניה – רוב הבריטים היו סבורים כי הצילו את השלום. צ'מברליין ברדתו מן המטוס שהחזירו ממינכן, הכריז בגאווה, כי "הביא את השלום בדורנו". צ'רצ'יל היה היחיד שהביע את התנגדותו להסכם מינכן.
- צרפת – הצרפתים פחדו מהפצצת פריס על ידי חיל האוויר הגרמני. בנוסף הצרפתים סברו כי צבאם יוכל להתמודד עם הצבא הגרמני. הכניעה במינכן הייתה תוצאה של דרך הכניעה הארוכה, שעליה עלתה צרפת כבר מ-1935, כאשר ויתרו על חימושה של גרמניה, ויתרו על חדירת צבא גרמני לאזור הריין וויתרו על סיפוח אוסטריה.
- ברית-המועצות – בריה"מ נפגעה קשות מהסכם מינכן. היו לרוסים הסכמים צבאיים עם צרפת ועם צ'כוסלובקיה, אך סטאלין ראה איך הסכמים אלה מאבדים את ערכם, משום שהמערב נטש את צ'כוסלובקיה.
- צ'כוסלובקיה – מסירת הסודטים לגרמניה הנחיתה מכת מוות על צ'כוסלובקיה, בעיקר משום ששם רוכזו אוצרות הטבע שמהם שאבה צ'כוסלובקיה את כוחה הכלכלי, וגם משום ששכנותיה של צ'כוסלובקיה, הונגריה ורומניה , החלו לחלק ביניהן את שטחי צ'כוסלובקיה.
שיתוף פעולה גרמני איטלקי – במלחמת האזרחים בספרד שיתפו 2 המנהיגים הפשיסטיים, היטלר ומוסוליני, פעולה בעזרה לצד הימין הפשיסטי בספרד בראשות פרנקו. עזרתו של היטלר באה כדי לסכסך בין מוסוליני והמערב באמצעות הארכת מלחמת האזרחים, וע"י כך לחזק את קשריו עם מוסוליני. באוקטובר 1936 נחתם הסכם גרמני איטלקי – "ציר רומא ברלין".
ראו גם: הנאציזם והרקע לעליית הנאצים לשלטון ; מאפייני הנאציזם והשלטון הנאצי ; עליית הנאצים לשלטון ; השקפת העולם הנאצית
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
