ועידת ורסאי נפתחה בינואר 1919 בפריז ונכחו בה 27 מדינות אבל מי שהוביל את הועידה – צרפתים בריטים ואמריקאים. כבר מלכתחילה יש בעיה –רוסיה וגרמניה לא נמצאות בועדה. הגרמנים בכלל הושפלו והוזמנו בשלב מאוחר יותר לדיון על הסכמי ורסאי, לא גורם שמדברים איתו אלא שמשפילים אותו. הרוסים בעיצומה של המהפכה הבולשביקית ולא לוקחים חלק בועידת ורסאי. זה כבר בעייתי ומעיד על מה שהולך לקרות.
פירוק שלושת הקיסרויות הדומיננטיות במאה ה-19 וחלוקה טריט' – אוסטרו-הונגרית, עות'מנית וגרמנית.
הגדרה לאומית– מה עושים עם אוקראינים ויהודים וכו'? כולם רוצים ביטוי לאומי. כל הנושא של הגדרה לאומית עצמית בה לידי ביטוי בצורה מאוד חזקה בועידת ורסאי והמסקנות של הסכמי ורסאי. הבן של שריף חוסיין ממכה פייסל, חיים וייצמן, הו-צ'י מין. העניין לכאורה עומד בראש סדר העדיפויות.
במישור האידיאולוגי– ההובלה האמריקאית. צריך להרחיב בדיבור בגלל וודרו ווילסון– אחת הדמויות המדהימות והטראגיות בועידה. הדבר העיקרי הוא הדרישות הבלתי מתפשרות של הצרפתים והבריטים – ליבת הכור – להפשיט לגרמנים את העור ולהוציא מהם מה שרק אפשר. רמ"מ בריטניה לויד ג'ורג' הבטיח לבריטים שיקבלו 300 מיליארד דולר פיצויים כשלגרמנים לא היה 10 מיליארד. צרפת הייתה הדורשת הגדולה של ועידת ורסאי – המדינה הוחרבה לחלוטין, כל בית הושפע מהמלחמה – צרפת רצתה לזמבר את הגרמנים להעביר את כל מה שאפשר להעביר לצרפת ולהשתלט על אזורי התעשייה הגדולים של גרמניה (הסאר והרוהר).
תאוות הנקם עלתה למסלול התנגשות מהיר עם וודרו ווילסון. ווילסון הגיע לפוליטיקה האמריקאית מהאקדמיה. ראש החוג למדעי המדינה באוניברסיטת ייל, אדם חכם מאוד. שאל את עצמו "איך מונעים כזאת קטסטרופה שוב", איך מסדרים את העולם מחדש. אמריקה יצאה כמעצמה כלכלית וצבאית ממלחמת העולם הראשונה אבל עוד בוסר בתור מעצמה בעלת השפעה גלובלית. האמריקאים היו טירונים בעניין הזה. הבריטים והצרפתים מתייחסים לווילסון כאל סטודנט שנה א' שבא לדבר על עניינים ברומו של עולם כשהם רוצים נקמה. ווילסון לא היה מטומטם – היה לו משהו שלא היה לרוב הפוליטיקאים גם היום – חזון. הוא הסתכל שנים קדימה ומכאן נגזרת התפיסה האידיאליסטית שלו. דבר ראשון –מי אשם? מישהו צריך לקחת אחריות, איך מונעים? העמים לא אשמים, מפקדי הצבא לא בהכרח – המנהיגים כן. הוא הסתכל על המערכת וחשב לעצמו – לכל מדינה יש מערכת היררכית של רשויות, היא יכולה לנהל את עצמה מבפנים, אבל כל מדינה היא שחקן בפני עצמו, מה קורה כלפי חוץ? מי הסמכות ברמה הבינ"ל? במיוחד כשמדובר בהתעסקות עם מדינות סוררות. הדבר הראשון שהוא אמר שצריך לעשות פר"ן – פירוק נשק טוטאלי. ווילסון הוא אבי הפר"ן כתחום. היום אי אפשר בלי זה. ווילסון הוביל את הקו הזה אבל זה הוביל להתנגשות פוליטית עם הצרפתים והבריטים. הם אומרים – מה פתאום, אני רק רוצה לקבל את הכסף. איך מחשבים פיצויים? על כל שנה בחיים של הרוג וכו'. אם מסגרת כזו הייתה מתפקדת ייתכן שעם ההרכב הנכון היו יכולים למנוע את מלחמת העולם השנייה. הטרגדיה היא שלמרות שאמריקה יוצאת כמעצמה צבאית וכלכלית היא יוצאת די אינפנטילית בכל הקשור לדיפלומטיה. יש לווילסון קונגרס רפובליקני שבעד התבדלות וניתוק. הסיפור הזה טמון בחברה האמריקאי, בקבוצות הנוצריות הימיניות הקיצוניות, אנשים שרואים בממשל הפדרלי אסון. הטרגדיה שבין שתי המלחמות היא שזה לא מעניין אותם! הקונגרס מונע מווילסון להצטרף לחבר הלאומי. אז חבר הלאומי הופך לטייר בלי אוויר, פול גז בניוטרל. רוסיה, גרמניה וארה"ב לא בתמונה – מי נשאר? ווילסון צדק כי כשהעסק הופך למשהו היפוטתי זה מאפשר לשחקנים אחרים משוגעים בשכונה לעשות מה שהם רוצים.
שינויים טריטוריאליים בעקבות הסכמי ורסאי
גבול צרפת-גרמניה– בעקבות חוזה ורסאי לקחו חזרה את אלזס ולורן, השתלטו על חבל הסאר (מרכז מכרות הפחם ותעשיית הפלדה), לקחו שטחים ונתנו לבלגים ואיפשרו לפולנים מסדרון לים דרך דנציג.
גרמניה מפסידה 70,000 קמ"ר משטחה, 6.4 מיליון תושבים, 30% ממכרות הפחם, 70% ממכרות הברזל. הצבא הועמד על 90000 חיילים ו-4000 קצינים שחויבו לשרת 12 שנה כדי למנוע כניסה של מחזור דם חדש. כשהיטלר משקם את הוורמאכט יש סגל פיקודי ושלד לצבא.
הגרמנים הוכרחו שילמו 20 מיליארד מארק במטבעות זהב והספקה רציפה של בקר ופחם – בייחוד לצרפתים ולבריטים אבל גם ליתר.
במסגרת הסכם סן ז'רמן – 1919 – חולקה האימפריה האוסטרו-הונגרית.
חבר הלאומים– חמש המעצמות ישבו באופן קבוע, השאר מתחלפות לפי רוטציה. האמריקאים לא חברים. בריטים, צרפתים, איטלקים, אמריקאים (עד שפרשו) ועוד מישהו.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
מתוך: סיכומי הקורס מבוא לעת החדשה
