סיכום: שני מושגים של רב-תרבותיות \ יעל תמיר
מתוך: סיכומי מאמרים בחברה הישראלית
במאמרה "שני מושגים של רב תרבותיות" מגדירה יעל תמיר את סוגי מערכות היחסים בין חברות המקיימות רב-תרבותיות.
לפי רז : האידיאולוגיה הרב תרבותית מחייבת שהקהילה הפוליטית תכיר במעמדן השווה ש כל התרבויות החיוניות והיציבות , הפעילות במסגרת המדינית .
בעוד חלק מהתרבויות הללו שותפות לעולם הערכים הליברלי –דמוקרטי , אחרות הינן מסורתיות , אוטוריטטיביות ולא ליברליות ולעיתים אף אנטי ליברליות.
רב תרבותיות דקה
מהי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הדרישות התרבותיות שמעלות הקהילות הליברליות השונות ?:
לפי מייקל וולצר ,ישנן 2 פרשנויות מתחרות לליברליזם (ראה גם: אילו זכויות מגיעות לקהילות רב-תרבותיות \ וולצר) :
ליברליזם 1 = מחויב לזכויות הפרט וגוזר מכך מחויבות לניטרליות מוחלטת של המדינה ,שמשמעותה להינתק מכל אינטרס תרבותי ייחודי.
ליברליזם 2 = מתיר למדינה להתחייב למען תרבות מסוימת , ובתנאי שהזכויות של כל האזרחים יהיו מוגנות.
במקרה של תחרות בין קבוצות אינטרס שונות , ליברליזם 1 הוא הפתרון הראוי.
ליברליזם 1 המצדד בניטרליות תרבותית נחשף כאידיאל בלתי ישים ולכן הסממן המובהק של המדינה הליברלית הוא המחויבות להגנה על זכויות אדם.
יש מדינות הכוללות שתי קבוצות תרבותיות שגודלן ועוצמתן שווה כמעט (בלגיה…)ואז הן מדינות דו –לאומיות, או שיש בהן תרבות רוב ותרבות מיעוט (ישראל…) .
יש מדינות המכילות מספר רב של קבוצות תרבותיות והכוח הכלכלי, תרבותי , פוליטי מתחלק ביניהן באופן שווה .
בכל אחת משלושת סוגי המדינות , כל אחת מהקבוצות התרבותיות חותרת להגן על האינטרסים התרבותיים שלה .
המאבקים בין חברי הקבוצות נהפכים למאבקים על חלוקת המשאבים הציבוריים .
רב תרבותיות דקה מאופיינת בכך שלמרות המאבקים האלה , הקבוצות השונות יכולות להגיע לכלל הסכמה המבוססת על חפיפה בין תפיסות העולם שלהן.
עיקרה של הרב תרבותיות – אין היא מסתפקת בשינויים המתרחשים בתחום הפרט , אלא מחייבת שינוי של התחום הציבורי .חברי הקבוצות השונות רוצים להבטיח לעצמן נוכחות ציבורית – מאבקים בין קבוצות אינטרס על אופי המדינה נפתרים במדינה הדמוקרטית בתהליך קבלת החלטות דמוקרטי.
מדוע אם כך התוצאה מהליך דמוקרטי , חוסר יכולת להגן על אינטרסים תרבותיים ניתפס כבלתי צודק ?
כשמדובר בקבוצת מיעוט , האינטרסים הייחודיים לה אינם זוכים לאגור תמיכה מספקת .
אינטרס תרבותי – הינו חלק מזהותו של בעל האינטרס .
ההגנה על אינטרסים תרבותיים נתפסת כיום כמרכיב מרכזי במחויבות המדינה לנהוג בכל אזרחיה במידה שווה של כבוד ודאגה- משמע, מדינות אינן יכולות להיות ניטרליות בכל הנוגע להקשרים תרבותיים.
חברי קבוצת המיעוט , שזכו בזכויות פורמאליות , אינה מספיקה להבטיח שוויון חברתי .
המדינה הניטראלית מציבה בפניהם 2 אפשרויות :
- לשמור על זהותם התרבותית ,אבל להישאר בשולי החברה
- להשתלב במערכת החברתית במחיר של היטמעות תרבותית.
תפיסה של אזרחות אוניברסאלית , המחייבת את האזרח להשיל מעליו , בתחום הציבורי, סממנים ייחודיים , חייבת להיות מוחלפת באזרחות דיפרנציאלית , המאפשרת לכל אזרח לשמר את ייחודיותו בתחום הפרט והכלל.
ריבוי הזהויות אינו מעיד שחברי הקבוצות השונות אינם מחזיקים מספר ערכי יסוד משותפים,שיאפשרו להם להסכים על עקרונות פוליטיים שעל פיהם ינהלו את המערכת הפוליטית המשותפת .
מבלי להגיע להסכמה על עקרונות אלה , מתן כוח פוליטי לבני קבוצות שונות עלול להגביר את הדיכוי החברתי – בני הקבוצות החזקות עלולים לעשות שימוש בכוחם על מנת לנצל ולדכא את בני הקבוצות החלשות.
לפי יאנג = פוליטיקה של קבוצות אינטרס , מסכלת את התפתחותו של דיון ציבורי הבנוי על שיח והקשבה ופוגעת בתהליך קבלת החלטות , משום שאף אחת מהקבוצות אינה מחויבת להביא בחשבון את האינטרס של הקבוצה האחרת.
פוליטיקה זו אינה מחייבת את חברי הקבוצה להציג את האינטרס שלהם כמוצדק או כחופף לעקרונות הצדק החברתי.
פוליטיקה של זהות – מעודדת את חברי כל הקבוצות לבחון יחד את הנושא שלפניהם ולהגיע להחלטה צודקת ביותר .
בכל מסגרת רב תרבותית , יש חשיבות שכל הילדים ילמדו לכבד אזרחים בעלי תרבות שונה משלהם ויראו אותם כשווים .
מעבר לשכבה דקה של חינוך אזרחי משותף יכולה כל קבוצה תרבותית לטפח בין חבריה ידע ייחודי תרבותי- ערכי של הקבוצה .
החינוך האזרחי אינו יכול להכיל אלמנטים של הטמעה , אלא שיטה של כבוד לריבוי התרבותי.
חינוך דמוקרטי במדינה רב לאומית צריך לכלול שלוש שכבות חינוכיות :
א. שכבה דקה של חינוך אזרחי אחיד לכל האזרחים
ב. שכבה של חינוך ייחודי המתאים לכל קבוצה תרבותית
ג. שכבה של חינוך פלורליסטי החושף את חברי הקבוצות ה אחת לשנייה.
רב תרבותיות עבה
מתאפיינת , באי יכולתה להגיע להסכמה על ערכי חינוך בסיסיים , כמו גם עקרונות היסוד הפוליטיים .
רוב החברות הרב תרבותיות מכילות , לצד תרבותיות ליברליות , תרבויות לא ליברליות.
ג'ון רולס : "חברה היררכית מאורגנת היטב " – חברה היפותטית לא ליברלית הכוללת:
א. שוחרת שלום ומגייסת לגיטימציה דרך דיפלומטיה ומסחר
ב. מערכת החוקים שלה מבוססת על ערך הטוב
ג. מוסדות המדינה כוללים היררכיה התיעצותית הגיונית
ד. האזרחים נתפסים כאחראיים , המכירים בחובות מוסריות ומחויבות למלא תפקיד חברתי
ה. החברה מכבדת מידה של חופש מצפון ומחשבה .
ליברליזם הנגזר מתיאוריה של זכויות – פועל על פי עיקרון עליון של שמירה על זכויות האדם.
מביע סובלנות וכבוד גם לחברות לא ליברליות הוגנות שאינן מטפחות את אידיאל האוטונומיה האישית , אך מכבדות את חבריהן ומאפשרות מידה מסוימת של השתתפות והשפעה חברתית.
מתחייב לתת יחס שווה לכל האזרחים , העדפותיהם ולאינטרסים שלהם.
ליברליזם הנגזר מתיאוריה של אוטונומיה – סבלני ומכבד רק חברות שמקדשות את רעיון האוטונומיה , כלומר – חברות ליברליות בלבד!
באוטונומיה של הפרט בא לידי ביטוי – כבוד האדם ויכולתו לעצב לעצמו תפיסה של חיים ראויים – מכאן שחברות בקבוצות הינה בעלת ערך רק אם היא מאפשרת לפרט כלים לטיפוח האוטונומיה האישית שלו.
ליברליזם המעוגן באוטונומיה , מניח שיש לו זכות ואף חובה , לקדם את היטמעותן של חברות לא ליברליות בליברליות.
ליברליזם זה יצדיק סובלנות כלפי תרבויות לא ליברליות רק אם הסבלנות היא חלק מתהליך איטי ומתמיד של הטמעת חבריהן בתרבות הליברלית.
לפי רינג- לחברי קבוצות לא ליברליות – הרעיון של לבחון באופן ביקורתי את התרבות שנולדת בה , להעריך אותה לאור ערכים חיצוניים ואולי אף לשנותה – נתפס כשגוי ומסוכן, מוסרית , רוחנית ומאיים על זהות הקבוצה והמשך קיומה.
על הליברלים להכיר כי בניסיון לתקשר עם קבוצות לא ליברליות , התהליך הינו חד צדדי – חברי הקבוצות הלא ליברליות חסרים כלים תיאורטיים שיכולים לאפשר להם לכבד באורח עמוק ומהותי את חברי הקבוצות הליברליות .
התוצאה היא תהליך א-סימטרי – בו ליברלים מתפשרים מסיבות עקרוניות , בעוד חברי הקבוצות הלא ליברליות , סובלים את התרבויות הליברליות רק מתוך הכרח– היות ואינם יכולים לקבל פשרות .
מדוע חברי קבוצה לא ליברלית מוכנים לקבל פשרה הגלומה ברעיון הרב תרבותיות ? התשובה נעוצה לא בעיקרון מוסרי אלא באינטרסים אישיים , הגורסים כי פשרה בלתי מספקת עדיפה על מלחמה כוללת – הימנעות מסכסוך שיפגע בהם – עמדה זו תקפה כל עוד הקהילה הליברלית נמצאת במיעוט. במידה וזו תמצא עצמה בעמדה שתאפשר לה לאכוף את עמדותיה , היא לא תהסס לעשות זאת.
כלומר- חברי הקהילה הליברלית מאמצים הסכמים על יסוד כבוד למגוון דרכי חייו . לעומתם חברי הקהילה הלא ליברלית עושים זאת בבחינת הרע במיעוטו.
הסיכום מבוסס על: תמיר, י. (1998). שני מושגים של רב-תרבותיות. בתוך : מ. מאוטנר, א. שגיא ור. שמיר (עורכים) רב תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית, עמ' 79-92. תל-אביב: רמות – אוני' ת"א
ראה גם: הרהורים על רב תרבותיות בישראל/ מ. מאוטנר, א. שגיא ור. שמיר
