עלייתה של המדינה המודרנית החל מתקופת הרנסנס

תרבות הרנסנס, מאפייניה והשפעתה

מתוך: חברה, פוליטיקה ותרבות בעידן החדש

מתקופת הרנסנס עד למאה ה – 16  אין באירופה מושג של גבולות טריטוריאלים. עד סוף המאה ה – 19 כל אחד יכול לעבוד ממקום למקום. לתקופת הרנסנס הייתה השפעה מכרעת על הפוליטיקה. בעת זאת עולה שלטון חילוני שהולך ומתחזק כנגד שלטון הכנסייה עד שבתקופת המאה  ה- 17/18 יוצא השלטון האבסולוטי ( ראשון , בין שווים ). בתחילת המאה ה – 16 ישנם מונארכיות חדשות מתאפיינות בריכוזיות , בעוצמתו של השליט, בביורוקרטיה גדולה , אבל במקביל צועדים אלמנטים שיזרעו את הזרעים לתפישת עולם ליברלית .

המושג מדינה זהו דבר שלא היה קיים ( מדינה מודרנית שאנו מכירים אותה היום היא תופעה של העולם המודרני המערבי ) . בתקופה זאת בכל עיר לדוגמא באיטליה, דיברו בדיאלקטים שונים . היו טריטוריות .

בימי הביניים הייתה קיימת תופעה בכל אירופה "שלטון דואלי" – שמצד אחד יש שלטון חילוני ומצד שני שלטון דתי , תורת שתי החרבות , לכל אחד מהם יש תפקיד – של המדינה לדאוג לשלום וביטחון , ושל הכנסיה לדאוג לנפשם של המאמינים . גם בדואליות השלטונית היה טמון שאין דת חזקה יותר מהנצרות .

מה שהלך באירופה בתקופה זאת זה "רפובליקה נוצרית" אך לא הייתה מדינה עצמאית .

בתוך כל טריטוריה באירופה היה שלטון מבוזר " משטר פיאודלי " , לא היה שלטון יחיד . פיאודליזם נבע מתוך חוסר ביטחון שאפיין את אירופה בעיקר בגלל נפילתה של האימפריה הרומית . וכדי לשמר את הביטחון החליטו להמליך שליט אחד ( המלך ) ומתחתיו יהיו סניורים ( היה נבחר מכיוון שהיו לו הרבה אדמות ) ומתחתיהם הואסלים ומתחתיהם אבירים , זוהי מערכת מורכבת של התחייבויות . כל המערכת הזאת מתנהלת בשבועה . אין מנהל אחיד או צבא אחיד בעולם הפיאודלי . המלך שנמצא ברובד העליון הוא בתקופה הזאת ראשון בין שווים ( Primus Infer Pares ) . השליט היה תלוי ברצונם של הואסלים שלו . היכן שהיה משטר פיאודלי המדינה שבאה לאחר מכן הייתה בשלה יותר לליברליזם .

בין המאה ה – 5-8 היה שלטון כנסייתי ללא מצרים .

מהמאה ה – 9 צומח השלטון הפיאודלי . פיאודליזם הוא ביזור של כוח , השליט הוא ראשון בין שווים , לא יכול להתקיים בלי הואסלים , זוהי מערכת התחייבויות מורכבת ומסובכת למסור ולהעביר בין אחד לשני רכוש . למלך אין כוח של שליט יחיד ( לדוגמא אם מלך יוצא למלחמה הוא צריך להתייעץ  ) .

החלום של הכנסיה בתקופת "שתי החרבות" הוא אימפרית נוצרים תחת שליטה של האפיפיור ( השליט מולך בחצרו של האלוהים ) . היא הגבילה את הסמכות החילונית אך בא בעת היא נתנה בסיס לשלטון החילוני . המטרה העיקרית הייתה הבאת האדם לגן עדן .

הפיאודלים קודם כל דאגו לזכויות שלהם , השליט הוא ראש הפירמידה . המגנה כרטה ( 1215 ) זהו מסמך של ברונים שאומר שאדם חופשי לא יעצר , לא יפגעו בו , לא יגרמו לו נזק כלשהו ללא משפט חוקי , הוא בא לבטא את זכויות האדם, ושהשליט לא יכול היה לעשות כל שברצונו . המגנה כרטה הפך להיות מעין לפיד למען חירויות ( מסמך ליברלי ) , ומילא תפקיד מכריע בהיסטוריה . פשוטי העם עבדו אדמות והיו צריכים להודות שהאבירים שומרים עליהם . הוא הפך להיות אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה .

אם היו רוצים לדון לגבי משהו , אסיפות היו לא דמוקטיות בתקופה זאת ע"י האצולה בלבד כי לא הייתה דמוקרטיה , הם היו דנים בחצר הקוזיה ( פרלמנט , קורטז , בכל מקום נקרא בשם אחר ) . אם הייתה מלחמה אז היו צריכים לשלם מיסים למלך בעבור הכלים הנדרשים למלחמה . ישנה תופעה מעניינית שמאפיינת את התקופה הזו בכך שמצד אחד מתפתח שלטון ריכוזי ומצד שני יש גרעינים של תפיסה ליברלית , זאת אומרת שהמלך הוא מוגבל . משטר פיאודלי היה מעצם טבעו מבוזר ( בכך מקום שעבר משטר פיאודלי התעצבה אצלו דמוקרטיה לאורך הזמן ) .

המילה נאסיו ( nasio ) מימי הבניים מתייחסת לאדם שגר בכפר שלו. הלאומיות במסגרת של גבולות ברורים קיבלה הרחבה יותר גדולה והתעצבה סופית במאה ה – 19 ) . מולדת =patria  – לאט לאט חוזר המושג פטריה , אם בהתחלה אדם היה רואה עצמו קודם כל נוצרי ואח"כ ונציאני , אז המצב התהפך ואדם ראה עצמו קודם כל ונציאני ואח"כ נוצרי , זאת אומרת שאדם היה נלחם למען המולדת ולא למען הבישוף או הכנסיה . הראיה הייתה של פטריוטיזם מקומי .

השפה – 80% מהדברים פורסמו בלטינית , אבל מלבד הלטינית פורסמו גם דיאלקטים בשם ווגוס = המוני כמו וולגרי היום בשפה העברית . בכל עיר היה לה הדיאלקט שלה . אין האחדה בשפה , אך זה לא שונה ממש בין הערים . אם רוצים לגבש זהות אז צריכים דיאלקט שיהיה דומיננטי . פטררקה ודוקאדו אימצו את הדגם הפלורנטיני ודגם זה הפך להיות הדיאלקט המקובל באיטליה . אם במאה ה – 15, 75% מהפרסומים היו בלטינית, במאה ה – 16 המצב התהפך ורק 25% היו בלטינית , שפה זו הפכה להיות שפה מתה שמתשתמשים בה רק ברבדים מסוימים ( עורכי דין למשל ) . מה שגרם להאחדה, לדומיננטיות הדיאלקטים היא בעצם המצאת הדפוס , כך היתה אפשרות להפיץ את הדברים בדיאלקטים השונים .

ז'אן דארק ( 1412 ), צרפתיה – מלחמות לפעמים יצרו זהות של הטריטוריה , המלחמה היא פיאודלית , היא בן משפחות שדיברו אותה שפה ( מלחמת מאה השנים , 1337-1456 ) , יש שמגדירים את ז'אן דארק כאם שתי האומות , הצרפתית והבריטית . היא אמרה שהמאבק הפיאודלי לא מעניין אותה , אלא רצה לדאוג אך ורק לטריטוריה של צרפת . הסכסוך בין שתי האומות הסתיים רק ב – 1904 .

כרגע מה שחסר שהשלטון יהיה ריכוזי הוא ברגע שהכנסיה תהיה חלשה יותר , ברגע שהשליט מתחזק אז הכנסיה מתחילה לאבד מכוחה וכך השלטון הדואלי יורד ( הרפורמציה ) .

בתקופה זאת מתבצע עיצוב של מולדת , עיצוב שפה , קיים מסחר , גילוי העולם , העושר יותר גדול , האחדת השפה ( ניתן להעביר חוקים , האנשים יודעים מה המלך רוצה ) , מתעצבת מדינה מודרנית  אך עדיין השלטון הדואלי קיים בראשית המאה ה – 16 . אך עד המאה ה – 16 מתעצבות מדינות כגון : צרפת , אוסטריה , הולנד וכו' .

ניקולו מקיאוולי ( 1469-1527 ) נחשב לאבי המדינה המודרנית , מדבר על מושג שנקרא "רג'ונה דיסטאטו" כלומר ההגיון של המדינה , זאת אומרת קודם כל בודקים מה האינטרס של המדינה , בלי קשר לנצרות , המציאות צריכה להכתיב את הפעולות של המדינה .

ראה גם: הופעת המדינה המודרנית – סיכום קצר

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: