הלאומיות המודרנית והיהודים
סיכום זה הוא חלק מאסופת המאמרים בנושא מבוא לעת החדשה כאן באתר.
תופעת הלאומיות המודרנית השפיעה באופן דרמטי על חיי היהודים באירופה. רוב היהודים חיים באירופה בתקופת העת החדשה. יש פזורה בצפ"א וארה"ב. השינויים באירופה משליכות על הקהילה היהודית במיוחד בצורה חברתית כלכלי.
הקהילה הייתה הגילדה היהודית – דאגה ליהודים – והאצולה והכספומט של מזרח אירופה. ברגע שהמדינה מתחילה לרכז תחתיה את הכלכלה ומתחילות ליישם את המודלים הצרפתיים של ארגון ומנהל, הקהילה היהודית מתחילה להתפרק ונגזר עליה גזר דין מוות מבחינה כלכלית. לא מוכנים לעבוד עם הקהילה.
עליית הלשונות האירופיות והלאומיות המודרנית מבטלות כל ביטוי ייחודיות של הקהילות. אין יותר לגיטימיות לקהילה. בימי הביניים נקבע המעמד המשפטי של היהודים – הם רצחו את ישו אבל מותר להם להתקיים. הם חיים בגטאות אבל הם חיים.
ימי הביניים מספקות גם חממה ליהודים. כשהמסגרות מתחילות להתפרק נוצר ואקום. אם זה לא קיים מה נוצר תחתיו? תחילת הזעזועים שהעולם היהודי עובר. תנועת ההשכלה – שיוויון האזרח בפני החוק וזכות היחיד כשווה להתבטא מבחינה חברתית כלכלית ותרבותית – יש ליהודי לאן להתקדם. הוא לא רוצה להישאר בעולם הישן.
זה היה צריך להעלים את היהודים כעם מהחברה האירופאית. אבל זה לא מה שקרה –הקהילה גדלה מאוד מבחינה דמוגרפית. ולמרות הכל – היהודים שומרים על מסגרת הסתגלותית מדהימה ולא הולכים לאיבוד.
זה קשור למה שקורה בפנים העולם היהודים אבל גם באיך שרואים אותם מבחוץ. החילוניות והלאומיות המודרנית גם מונעת מהיהודים להשתלב – כמו שהקתוליות מנעה מהם להתבולל.
מאפיין האנטישמיות המודרניות – לא מבוססת על מוטיבים דתיים. אם מדברים על עולם חילוני אי אפשר להתעסק בישו, אלא בפסבדו-מדע – תורת הגזע, דארוויניזם חברתי וכו'.
5 האלטרנטיבות של היהודים נוכח עליית הלאומיות המודנרית
מה התגובה היהודית ללאומיות המודרנית? 5 אלטרנטיבות.
- תגובה למהפכה הצרפתית ושיוויון– התבוללות של מאות ואלפים. האמנסיפציה נותנת ליהודים משהו שלא היה להם בימה"ב – הזדמנות. נותנים להם ללמוד באוניברסיטאות. אז הרבה יהודים אומרים לעצמם – אני גם ככה חילוני, אז אני אתבולל. קארל מרקס, היינריך היינה – התבוללו כדי לקבל הזדמנויות.
- משה מנדלסון – "היה יהודי בביתך וגוי בצאתך". תנסה להשתלב בחברה. הבעיה היא שעם כל הצרות של ימי הביניים, מכיוון שהמעמד של היהודים היה מעוגן בחוק, והיהודים היו סגורים בבתיהם – רוב הנוצרים אף פעם לא פגשו יהודים. ברגע שהחומות נופלות והיהודי מתחיל להשתלב בחברה – הוא יוצר את האיום של הזר. "הוא נראה כמוני, הוא מדבר כמוני אבל הוא לא בדיוק כמונו". הוא מהווה תחרות! דבר זה יוולד בצרפת ולא בגרמניה. כאן גם נכניס את מי שלא רצה לוותר על הזהות הדתית ומצאו דרך לגשר בין הזהות הדתית יהודית ללאומיות המתגברת. כאן עולה התנועה האורתודוקסית – היא תגובה אחת מיני רבות לזעזוע הגדול שעובר על היהודים בתקופה הזאת.
- חילוניות – כאידיאולוגיה צומחת בעיקר עקב המהפכות. התופעה לא קיימת עד המאה ה-18-19. תהיה יהודי חילוני אבל תהיה מחוברת למורשת. הביטוי הכי טוב הוא BUND. התנועה הסוציאלית הגרמנית. לשמור על התרבות – תחיית השפה, כתיבה ביידיש.
(עד כאן ראינו 3 אלטרנטיבות לתגובה נוכח הלאומיות המודרנית שכרוכות בלהישאר באירופה).
- על רקע עלייתה של התנועה הלאומית המודרנית ויחד איתה האנטישמיות המודרנית (המחצית השנייה של המאה ה-19 ביתר שאת) היהודים נמצאים במלכוד. האמנסיפציה לא עובדת. בין לאומים שמנסים להגדיר את עצמם לבין האנטישמיות – הרבה הרבה יהודים מחליטים שיפסיקו לנסות וילכו לחפש במערב. עוברים לאמריקה – צפון ודרום.
עליית האנטישמיות המודרנית – חלוקת האוני' למדעי החיים, מדעי החברה ומדעי הרוח. נוצרת הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה. מחלקים את האנשים ל-5 גזעים. משם בצרפת לקחו את הקטע המדעי הזה והשליכו עליו משמעויות חברתיות.
שארל גובינו– שנות ה-70 של המאה התשע-עשרה – "אי השיוויון שבמוצא בין המינים" – פרפרזה על ספרו של דארווין "מוצא המינים". דארוויניזם חברתי משליך את המודל של דארווין על בני האדם – החזק שורד ולחלש אין זכות קיום. קורה בעיקר באנגליה וצרפת. לזה מוסיפים קולוניאליזם ואימפריאליזם –אם אני כובש את היתר אני חזק יותר, והמצאתי רכבת אז אני יותר חכם ולכן האדם הלבן טוב יותר מכל סוג אחר וגובינו מבטא את זה בספרו. היו חופרים קברים בצרפת ומשווים בין הגולגולת של רופא מפריז לבין איכר שמת בדרום צרפת. היום יודעים שאין קשר בין גודל הראש למנת המשכל אך אז חשבו שכן. כל זה מתחיל מצרפת. שארל גובינו הואהצומת – חיבור בין דארווניזם וגזענות – וזהו הפתח לאנטישמיות אידיאולוגית. היהודים שהאמינו באמנסיפציה מוצאים עצמם מול שוקת שבורה. מוסיפים עוד עניין – 1 למרץ 1881 – ארגון רוסי (ארגון הטרור המודרני הראשון) מחסל את הצאר אלכסנדר השני ויורשו השלישי מאשים הכל על היהודים. פשיטה על המושבים היהודיים – כולל של השירות החשאי האוקראיני. גל הגירה אדיר. אין סיכוי באירופה. הגירה לצפון ודרום אמריקה.
- אותה קבוצה קטנה שתעניין אותנו בהמשך – התנועה הציונית. תגיע למסקנה שאין לנו מה לעשות באירופה יותר – גם באמריקה ירדפו אותנו – ולכן צריך ללכת למקום שבו הייתה לנו שפה, טריטוריה, תרבות ומורשת.
