סיכום: מלכים א' – פרק ח' 1 – 30 – חנוכת בית המקדש
מלכים א' פרק ח' מתאר את טקס הכנסת ארון הברית למקדש שבנה שלמה. בהמשך מברך שלמה את ה' ומודה לו על שזכה לבנות את הבית, לבסוף מתפלל שלמה ומבקש שבית דוד ימשיך למלוך לעד, ושהמקדש שנבנה יישאר תחת השגחתו של האל.
מלכים א פרק ח פס' 1 – 13 – חנוכת המשכן
הקטע פותח בתיאור הכנסתו של ארון הברית למקדש. שלמה מכנס את כל ראשי העם, אולי כדי לבסס גם את שלטונו הפולחני, ולא רק המדיני. הארון, אוהל המשכן וחפצי המשכן, שנדדו עם העם במדבר, היו עד עכשיו בעיר דוד, והבאתם לבית המקדש מסמלת את המשכיות המסורת החל ממעמד הר-סיני ועד לאותו היום. הכוהנים מביאים אותם אל בית המקדש בטקס רב רושם ורב קורבנות, שנערך בחג הסוכות בחודש השביעי. את הארון מניחים בדביר, הלא הוא קודש הקודשים, אותו חלק במקדש, שרק הכוהן הגדול נכנס אליו, וגם זאת רק אחת לשנה, ביום הכיפורים. על הארון מסוככים שני כרובים, ובתוכו מצויים שני לוחות הברית, המהדורה השנייה של עשרת הדיברות. עם הכנסת הארון, יורדת שכינת האל על המקדש "והענן מלא את בית ה'" (פס' 10) בדיוק נמרץ כמו שהיה במשכן: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות, מ' 34, 35) וממש כמו שמשה נאלץ לצאת מן המשכן במדבר, גם כאן הכוהנים נאלצים לצאת מפני כבודו של ה'. שלמה פונה אל ה' ו8מדווח לו על שבנה לו מקדש נצחי לשכן בו את כבודו.
פס' 14 – 21 – תיאור תפקיד המשכן
קטע זה כתוב ברוח ספר דברים ומתאים לאמונות והדעות המובעות בו. בניגוד לתפישה שהוצגה בקטע הקודם, לפיה ה' שוכן במקדש וממלא אותו, הרי לפי התפיסה של ספר דברים ה' מקומו בשמים, ורק שמו שוכן במקדש. חמש פעמים חוזר המספר בקטע על הביטוי "בית לשמי" או בדומה. [חזרות אלה אופייניות מאד לסגנונו הדידקטי של ספר דברים, בניגוד לקיצור הרגיל, הנהוג בתנ"ך] שלמה מברך את ה' ומודה לו על-כי בחר בירושלים להיות עירו, על שבחר בדוד ובמשפחתו למלוך על ישראל, על שבחר בו למלוך אחרי דוד ועל הבחירה בעם ישראל. שלמה מציין כי כבר דוד רצה לבנות את המקדש, אך נאלץ לוותר (על-פי דברי הימים א' כ"ב 8 – 10, ה' אסר על דוד לבנות בעצמו את המקדש משום שלקח חלק במלחמות רבות ושפך דם רב) והשאיר את המלאכה לשלמה בנו.
פס' 22 – 30 – יחסי אלוהים ובני ישראל
גם קטע זה, כקודמו, הוא דויטרונומיסטי. שלוש פעמים מציין שלמה (או המספר) כי מקום שבתו של ה' הוא בשמים, וגם המקום האין סופי הזה צר מלהכיל את ה'. על כן מתפלל שלמה ופורש את כפיו לשמים. הוא משתמש בשורש המנחה ש.מ.ר כדי לציין את העובדה ש-ה' שומר על הבטחותיו לבית דוד, כל עוד בניו של דוד שומרים על הדרך שהבטיחו ללכת בה. שלמה חוזר ומציין כי מקום שבתו של ה' הוא בשמיים, המקדש הוא רק מקום המשכן של שמו, והוא ישמש מעתה מקום תפילה הן לשלמה והן לעם כולו. בקטע כמה מילים מנחות, הבאות להדגיש את התפישות של ספר דברים: "שמים", "תפילה", ולבסוף "מקום".
מתוך: סיכומים בתנ"ך לבגרות – מלכים ונביאים
