מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: תפיסת הניגוד של קרל מארקס
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – לייקקונו!
ניגוד
האוטופיסטים הצרפתיים משרטטים חברה שוויונית מוסכמת, ללא ניגודים, אך אין הצבעה על התהליכים החברתיים-פוליטיים שיכולים להוביל מהנקודה הנוכחית של הקפיטליזם שמכיל ניצול, נישול וניכור, אל המצב השיתופי והאוטופי. האוטופיסטים חשבו לשכנע את מעמד הבורגנות (בעלי הרכוש), שכדאי לשנות את הצורה החברתית למען הסדר, אך מארקס לא מאמין שבאמצעים אלה ניתן להגיע באופן ריאלי למהלך היסטורי שיוביל לחברה אוטופיסטית. מארקס טוען כי הקושי הוא להבין כיצד מגיעים לאוטופיה המדוברת. התיאוריה של מארקס על צורת היצור הקפיטליסטית, כוללת את ניגודי האינטרסים הפנימיים בתוך צורת הייצור ומובילים לקונפליקט בין מעמדות בעלי אינטרסים מנוגדים, שיוביל בסופו של דבר למהפכה ולצורת ייצור חדשה. התיאוריה של מארקס מכילה ניגודים שמובנים בכל מערכת ייצור קפיטליסטית – כמובן שמדובר על הניגוד המעמדי. הקפיטליזם מושתת על נקודת הייצור ונקודת הניצול – הערך הנוסף שמיוצר ע"י העובדים ומנוכס על ידי בעלי היצור – זוהי הסביבה שבה נוצרים ניגוד האינטרסים הבסיסי ביותר (סביב מחיר-שכר העבודה). האינטרס של העובדים הוא ששכר העבודה יהיה גבוה במיוחד, ואילו המעסיקים ירצו שהשכר יהיה נמוך ככל שניתן – סביב הניגוד הזה מתפתח ניגוד האינטרסים המעמדי. לויכוח הזה יש שני מימדים: אובייקטיבי וסובייקטיבי, ורק ברגע ששניהם מתלכדים, הניגוד פורץ והופך למהפכה. המימד האובייקטיבי קשור למכאניזם של הייצור עצמו, והמימד הסובייקטיבי קשור לתודעה הקולקטיבית של מעמד הפועלים.
נקודת המוצא של מארקס היא הייצור של הצרכים החומריים של בני האדם דרך עבודה, ותוך כדי כך האנשים מייצרים גם את יחסיהם החברתיים ותודעתם הסימבולית. למארקס יש תפיסה דואלית של המציאות החברתית שמסתמכת על פרדיגמת העבודה, ועל פיה המציאות החברתית מורכבת מבסיס (התשתית) – האופן שבו כלכלת הייצור מאורגנת ופועלת. ועל פי בניין העל – כולל את הצורות המדיניות, האידיאולוגיות, המשפטיות והתרבותיות שמותאמות לבסיס. הבסיס הוא ראשוני מבחינת מארקס, גם מבחינה סיבתית – הוא קובע את מה שיהיה במבנה העל, כלומר צורת הייצור קובעת את כל שאר היחסים החברתיים, התרבותיים, הפוליטיים וכדומה. ניגודים שמתרחשים בבסיס (המימד האובייקטיבי), מתפתחים לידי ניגודים שמתרחשים במבנה העל (המימד הסובייקטיבי).
המימד האובייקטיבי – מארקס מבחין בין אמצעי הייצור (הצד הפיזי – חומרי גלם, מכונות..) ויחסי הייצור (האופן שבו מתקיימת השליטה על אמצעי היצור). הטענה של מארקס היא שתוך כדי ההתפתחות של תצורות הייצור, אמצעי הייצור נוטים להתפתח בקצב מהיר יותר מאשר יחסי הייצור. לאמצעי הייצור יש הגיון פנימי של התפתחות, וברגע שיש טכנולוגיה חדשה שניתן לנצל אותה לצורך ייצור, היא מוטמעת והופכת לחלק מתהליך היצור. לעומת זאת, ביחסי הייצור ישנם גורמים שמרניים ומעכבים התפתחות של חידושים, משום שבהם יש אינטרס מעמדי שמרני של בעלי אמצעי הייצור שאינם מעוניינים בשינויים ביחסי הייצור, אך הם כן מעוניינים בשינוי באמצעי הייצור – לצורך התייעלות. כך שלאמצעי הייצור יש דינאמיקה גמישה יותר לעומת יחסי הייצור. מארקס טוען כי נוצר מצב שבו נוצר פער בין ההתפתחות של אמצעי הייצור לבין ההתפתחות של יחסי הייצור, באופן כזה שיחסי הייצור הקיימים מתחילים לחסום את ההתפתחות של יחסי הייצור – היחסים החברתיים של השליטה הכלכלית, מתחילים להיות למכשול על דרכה של ההתפתחות הכלכלית. אמצעי היצור מתפתחים כך שהם חייבים תכנון והשקעה חברתיים, כלומר יש צורך בתכנון לטווח ארוך של בעלי הייצור, לצורך התייעלות (לא משתלם לקנות מכונה באותו רגע כי זה צורך השקעה, אך לטווח הארוך זה כן משתלם). מארקס טוען כי זוהי נקודה שבה להתפתחות של אמצעי/ כוחות הייצור יש פוטנציאל מהיר יותר משל יחסי הייצור, אך במידה ויחסי הייצור לא יתפתחו הם יהוו חסם להתפתחות של אמצעי הייצור. כדי שיגרם שינוי חברתי, צריך להיות גוף חברתי שיש לו אינטרס מובנה ביישומו של אותו שינוי – שינוי שישפיע על תנאי החיים בפעול, של אותה קבוצה חברתית שמדובר בה. בתוך אותה מערכת של תצורת ייצור, שקיימים בה מעמדות בעלי ניגוד אינטרסים מובנה, המעמד שיש לו אינטרס בשינוי חייב להגיע להכרה עצמית לגבי מצבו החברתי, ועל בסיסה להתארגן, להתאגד וליצור גוף פוליטי שיוכל לחולל שינוי חברתי על ידי התנגדות חברתית. מארקס טוען שבתוך תצורת ייצור קיימת, זאת דינאמיקת הניגודים שמתפתחת. בתצורת הייצור הקפיטליסטית, מעמד העובדים בתחילת הדרך הוא מעמד מפורד בתודעתו, אך דווקא התנאים של צורת הייצור עצמה יוצרים יחסי גומלין רבים יותר בין העובדים, וכך הם יכולים לפתח הכרה, התאגדות ותנועה חברתית למען שינוי. המימד הסובייקטיבי – התפתחות של מעמד הפועלים, מהיותו מעמד בפני עצמו, למעמד למען עצמו – מעמד שמכיר בעצמו ומתחיל לפעול למענו.
השינוי במימד האובייקטיבי הוא מבני, ואילו השינוי במימד הסובייקטיבי הוא שינוי שמתרחש אצל הסוכנים החברתיים. לפי מארקס, כאשר שני המסלולים הללו נפגשים ביחד (הסובייקטיבי והאובייקטיבי), זה המצב שבו צורת ייצור קיימת מאבדת את אחיזתה, ומתרחשת מהפכה. במצב כזה, סילוק מעמד בעלי הרכוש יוביל למצב שבו בעלי הרכוש יהיו כלל החברה – כך יהיה מעבר מקפיטליזם לסוציאליזם (זה יתרחש במהפכה האחרונה שתבטל את הניגודים החברתיים ואת השליטה המעמדית על אמצעי הייצור). הפיכה סופית כזו מובילה לביטול המעמדות, ואל התפתחות היסטורית שבה נפתרים הניגודים החברתיים המעמדיים – של 4 הנ'.
כך לטענת מארקס, ניתן להוביל למהפכה ולשינוי חברתי, שאפשר ליישמו באופן קונקרטי יותר מאשר השרטוט שיצרו האוטופיסטים הצרפתיים.
כדי לפענח שינויים פוליטיים יש לבחון את המעמדות ואת יחסי המעמדות הניגודיים, כאשר הקונפליקטים הללו מתבטאים בתצורות פוליטיות שונות. האידיאולוגיה היא האופן בה תצורת הייצור נראית במוח האדם, היא לא אשלייתית, אלא היא מציגה את הסדר החברתי בצורה מוטה ומבנה את התודעה החברתית.
