מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: האוטופיסטים הצרפתים וקרל מארקס
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – לייקקונו!
האוטופיסטים הצרפתיים
פורייה וסן סימון היו הוגים צרפתיים של המאה ה18 ותחילת המאה ה19 שהתמודדו עם הסוגיה של החברה המודרנית – התפוררות הסדר החברתי הישן, וצמיחה של כלכלה וחברה חדשה. הם התמודדו עם השאלות של הצורך ליצור הסכמה וחלוקה חברתית על בסיס חדש, בצורה של תיאור אוטופיה – החברה האידיאלית – הם תיארו איזושהי הרמוניה חברתית שמבוססת על בעלות שיתופית, על סוג של סוציאליזם מודרני (תעשייתי) – קהילות מודרניות, מבחינת פרקטיקות הייצור, אך יש בהן מרכיב קהילתי. האוטופיסטים הצרפתיים של אותה תקופה היו חלק מאסכולה ששאפה ליצור מזיגה מחודשת של גזלשאפט (חברה מודרנית, עירונית ומסחרית), אך שאין בה את הפגמים והתחלואים של אותה החברה המודרנית, וזאת באמצעות הטמעת מרכיבים קהילתיים לתוך המציאות העירונית והמסחרית. התוצאה הייתה תיאור של חברות המבוססות על הסכמה, תכנון רציונאלי, חלוקת תפקידים/ עבודה/ תוצר צודקת – התוכניות הללו זכו לכינוי של אוטופיות, והן לא היו מלוות בניתוח. מארקס קיבל את הרעיון הסוציאליסטי הבסיסי של האוטופיסטים הצרפתיים, ואת הצורך ליצור סוציאליזם שמבוסס על מיזוג מחודש של מרכיבים קהילתיים והתאגדותיים בחברה המודרנית. בנוסף הוא קיבל את הרעיון שכדי שתהיה חברה צודקת, היא צריכה להיות מבוססת על איזשהו צדק שמתבטא בבעלות חומרים, חלוקה של הכנסה וכל זאת יחד עם תכנון רציונאלי, מודרני. אם כן, המרכיב הסוציאליסטי בהגותו של מארקס נשאב מההוגים הללו.
מארקס הוסיף להגות הצרפתית את הניתוח החברתי והסוציו-פוליטי, של הדרך לעבור מהתפתחות הסדר החברתי הקפיטליסטי (תחרותי, ניצול..) למצב של הרמוניה מעמדית, צדק וכדומה. האוטופיסטים הצרפתיים שרטטו רק את הפיתרון, מבלי להסביר את הדרך שבאמצעותה יהיה אפשר להגיע לאוטופיה הזו. הם טענו שהתורות שלהם ישכנעו את האליטות לעבור למצב ההרמוני הזה, אך מארקס ראה שהתיאוריה הזו אינה מציאותית ודרש שבמקום זאת יהיה ניתוח סוציו-פוליטי וחברתי, שיבחן את הדינאמיקה של ההתפתחות המודרנית, וכיצד ממנה ניתן לעשות את החיבור לחברה ההרמונית ששואפים להגיע אליה. כלומר, הפן היישומי היה חסר אצל ההוגים הצרפתיים, מארקס ביקר זאת והשלים זאת בתיאוריה שלו.
מארקס נסמך על שלושת המוקדים המרכזיים של ההגות החברתית במאה ה 18 וה 19 כדי לבנות את התיאוריה שלו, וזו אחת הסיבות שהתיאוריה שלו נקראה והשפיעה במיוחד בשלושת הארצות הללו – גרמניה, אנגליה וצרפת.
