מבוא לפסיכולוגיה: תיאוריות אישיות

תיאוריות אישיות:

הגישה הפסיכואנליטית –

פרויד – גישה דטרמיניסטית: לכל רגש ומעשה יש סיבה, אין מקריות.

המודל הטופוגרפי של פרויד: שלוש רמות תודעה- מודע, ס"מ, לא מודע

אסוציאציות חופשיות, היפנוזה – דרך להעלאת המצוי בתת מודע. ללא הנחת הדטרמיניסטיות, לא היה ניתן להשתמש ברמזים שהאדם עושה ע"מ לגזור על הסיבה.

המודל הסטרוקטורלי-מבני של פרויד.: על פי פרויד האישיות איננה מקשה אחת, מנגנונים בקונפליקט-

• ID –איד: הפרימיטיבי הראשוני, דוחף את האדם לסיפוק צרכיו ע"פ עיקרון ההנאה – כמה שיותר ומהר. 2 סוגי דחפים עיקריים: מין ותוקפנות. תהליכי חשיבה ראשוניים.
• EGO –אגו: צומח מתוך האיד בהשפעת העולם החיצון. פועל ע"פ עקרון המציאות המחייב דחיית סיפוקים ועמידה במתחים הנובעים מתסכול. רציונאלי, מתווך בין צרכים למציאות. מתווך בין האיד לסופראגו. יש בו תהליכים מודעים (חשיבה לוגית) ותהליכים לא מודעים (מנגנוני הגנה).
• SUPEREGO –סופר אגו: המערכת המוסרית, המצפון החברתי. מייצג מה שנתפס כרצוי, כדרך שבה ראוי לחיות, ערכים ונורמות חברתיות. פועל לפי עיקרון השלמות. מתפתח באינטראקציה מהסביבה ובעיקר מהפנמת ייצוג דמות של אב על כל רבדיה.

נוצרים קונפליקטים בין האיד לסופראגו, כאשר אדם אינו מודע למאבק – הקונפליקט אינו נפתר והוא מתפרץ בהתנהגות פרדוכסלית.

האדם על פי פרויד מונע ע"י אנרגיה ליבידיאנית – אנרגיה יצרית, מקורה במורשת הביולוגית של האדם. התשוקה והתאווה המופיעה בהתנהגות. דחפי ה- ID מספקים אותה לכל מבני האישיות.

חוק שימור האנרגיה- האנרגיה אינה נעלמת, ניתנת לשינוי צורה אך תמיד תישאר בגוף. משק סגור.

2 דחפים המניעים את האדם: דחף החיים (מיני), דחף האגרסיה (דחף המוות) – מחפש סיכונים או מחפש רוגע ושלווה.

המודל ההתפתחותי:

ההנחה של תיאוריית ההתפתחות הפסיכו סקסואלית של פרויד היא כי האנרגיה הליבידאנית מתמקדת באזור אחר בגוף בכל שלב התפתחותי – אזור ארוגני, באמצעותו מופקת ההנאה, ובעיקר ההנאה המינית. חשוב לפרוק את האנרגיה בכל שלב, אחרת, חריגות בהתפתחות.

השלב האוראלי (0-1) – האזור הארוגני הוא הפה, דרכו התקשורת של התינוק עם העולם. התנהגות בשליטת האיד ומכוונת להנאה מקסימאלית. הנשיכה היא ביטוי לדחפים תוקפניים. ע"מ לעבור שלב צריך לקבל סיפוק אוראלי במידה מספקת.

השלב האנאלי (2-3) – האזור הארוגני הוא פי הטבעת. סיפוק דרך שליטה, מתפתחת היכולת לשמור על צרכים ולשחרר אותם על פי רצון אישי – יכולת שליטה על דחפים ומשמעת (מתפתח אגו).  גמילה מחיתולים, מאבקי כוח עם ההורים.

השלב האדיפלי (3/4-5) האזור הארוגני הוא אבר המין. סיפוק דרך אוננות. מגלים שוני מהמין השני. תסביך אדיפאלי – תשוקה להורה מהמין השני וההורה מאותו מין נהיה יריב מסוכן. אצל בנים – חרדת סירוס – מוכלל לפחד מפגיעות פיזיות. אצל בנות – קינאת פין ותסביך אלקטרה. פתרון התסביך כרוך בהזדהות עם ההורה מאותו המין. בשלב זה בהתפתחות האדם מזדהה עם תפקידי המין שלו.

שלב החביון (6- תחילת ההתבגרות המינית) – היצריות חבויה, אנרגיה מופנת לתחומים חדשים: למידה, מיומנות טכנית וכו'. הילד נכנס לחברת בני גילו.

השלב הגניטלי (גיל ההתבגרות) – האזור הארוגני הוא שוב איברי המין. סיפוק ועונג דרך יחסי מין. התפתחות של מיניות בוגרת. קורה עקב שינויים הורמונאליים.

—    פיקסציה/קיבעון – היתקעות של חלק מהאנרגיה הליבידאנית בשלב ההתפתחותי. נגרמת לפי פרויד בעקבות חסך או עודף בסיפוק בשלב מסוים.  פינוק מוגזם, או תסכול בהשגת הסיפוק – ההתנהגות אינה מתפתחת לידי ביטוי בוגר.

קיבעון אוראלי פסיבי – אופטימי אך תלותי. מחפש אישורים. סיפוק צרכים בתבניות אוראליות.

קיבעון אוראלי אקטיבי – אדם פסימי, סרקסטי, נצלן.

קיבעון אנאלי – אם היה לו הורה קשוח יתפתח טיפוס של "דווקא לא", אדם מסודר, נוקשה, קמצן. הורה וותרן יכול לגרום לטיפוס לוחץ, "טרוריסט".

קיבעון פאלי – בנים – צורך בהוכחת גבריות, שאפתניים, תחרותיים. בנות – מופקרות, מפתות.

—    רגרסיה – חזרה לשלב קודם בהתפתחות, תוך שימוש בהתנהגות המתאימה לאותו שלב. מתרחשת במצבי לחץ וחרדה.

חרדה – ע"פ פרויד: מצב קיומי שצריך להיות איתו. נורת אזהרה עבור האגו:

1. חרדה מציאותית – האדם במצב מסוכן במציאות.
2. חרדה נוירוטית – פחד מהשתלטות האיד, שהחלק המשוגע יוצא ומשתלט.
3. חרדה מוסרית – רגשות אשם. חרדה מהעונש של הסופר אגו או של החברה.

כדי להגן על האגו מפני החרדה קיימים מנגנוני הגנה , נובעים מתכנים לא מודעים ומדחפי איד להגיע למודעות:

Ï              הדחקה – הבסיסי ביותר. חלק מהחוויה והרגש הופכים ללא-מודעים ולא זמינים יותר עבור האדם. לא נותנים להם להגיע לתודעה.

Ï              הכחשה – התעלמות מחלקים במציאות כדי לא לחוות את התוצאות והרגש שלהם. העובדות זמינות ומתעלמים מהם. מתבצע עיוות של תפיסת המציאות.

Ï              התקה – מעבירים את הדחף למושא יותר לגיטימי. אין עיוות של המציאות כי מכירים בדחף ומפנים אותו.

Ï              השלכה – ייחוס רגש לא נעים שלי אל האחר כדי לא להכיר בו.

Ï              היפוך תגובה – אדם אומר, מתנהג ומרגיש ההפך ממה שחש באמת. ריחוק מהדחף.

Ï              סובלימציה – ביטוי של הדחף בדרך מקובלת חברתית. מנתבים את הדחפים למסלולים מועילים. עידון.

Ï              רציונליזציה – לתרץ התנהגות באופן שיפגע פחות בדימוי העצמי ובאגו. הסבר חלופי.

Ï              אינטלקטואליזציה – הפיכת נושא טעון רגשית לניטרלי. ניתוק מהחוויה. אין עיוות של המציאות אך יש עיוות של החוויה הרגשית. בידוד הפן הרגשי.

Ï              רגרסיה – חזרה לשלב התפתחותי מוקדם. במצבי לחץ וחרדה עושים אתנחתא.

תיאוריות אישיות והערכה:

1) תיאוריות טיפוסים – לאפיין סוגי אנשים. יונג הציע כי האוכלוסייה מורכבת משתי תתי אוכלוסיות – אנשים מופנמים (נמנעים מאינטראקציה) ואנשים מוחצנים (דורשים תשומת לב מהסביבה).  בניגוד ליונג – במדידה נראה כי אין טיפוסים כאלה, זו תכונה רציפה שיש לה שונות. לרוב האנשים מספר שווה של מאפיינים מוחצנים ומאפיינים מופנמים. מימד אישיותי.

טיפוס A וטיפוס B: סיווג אנשים לשני טיפוסים (נעשה ע"י קרדיולוגים) –

טיפוס A – אנשים הנוטים לסבול ממחלות לב – טיפוס לחוץ, נוטה לכעוס בקלות, אדם שאינו סובלני, מרבה להתפרץ, מאוד תחרותי, מתקשה לשבת בשלווה. אצל טיפוס זה נראה פעילות רבה של המערכת הסימפטתית > גורמת להפרשה וריכוז של שומנים בדם > סיכוי גבוה יותר למחלות לב.

טיפוס B – טיפוס רגוע ושליו, לא נוטים לסבול ממחלות לב.

לקריאה מורחבת אודות התיאוריה של פרויד ראה מבוא לפסיכואנליזה.

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה