שלב החביון הוא שלב ההתפתחות הרביעי והלפני אחרון (אחרי השלב האדיפלי ולפני השלב הגניטלי) בתיאוריית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של זיגמונד פרויד.
בשלה החביון האנרגיה המינית ממוקדת באזור איברי המין אך בעוצמה רגועה יותר לעומת השלב הגניטלי.
שלב החביון בתיאוריה של פרויד מאופיין בשליטה חזקה על היצרים והימנעות מסיפוק דחפים מיניים האנרגיה בשלב החביון מופנית לתחומי למידה והישג. אחרי ההתעסקות בשלב האדיפאלי מגיע הילד לשלב בו, על פי פרויד, קיימת רגיעה מבחינת הדחפים, והאנרגיה הליבידנלית מכוונת הרחק מהחלק המיני. תהליך זה מתאפשר באמצעות חיזוק מנגנוני ההגנה בשלב האדיפאלי.
שלב החביון והשלב שאחריו, השלב הגניטלי, לא זכו לתשומת לב רבה מצד פרויד משום שלדעתו האישיות מתעצבת בעיקר עד גיל 5 וכל מה שמתרחש אחר כך הוא חזרה על תהליכים שהתרחשו בילדות. התקופה בין גיל 6-7 לבין תחילת גיל ההתבגרות היא תקופה של שקט שאחרי הסערה הגדולה של השלב האדיפאלי ולפני הסערה של גיל ההתבגרות, לכן מבחינת פרויד זוהי תקופה פחות דרמטית מבחינת עיצוב האישיות של הילד. בתקופה זו של רגיעה במהלך שלב החביון מופנה הליבידו לפעילויות לא מיניות, כמו פעילות אינטלקטואלית וחברתית. הירידה בהתעניינות המינית בשלב החביון נובעת על פי פרויד מסיבה פיזיולוגית- העדרו הזמני של אזור ארוגני. בסוף שלב החביון ובתחילת השלב הגניטלי בתיאוריה של פרויד מחפשים הילדים את חברתם של בני מינם לכן שלב זה כונה בפי פרויד השלב ההומוסקסואלי. פרויד טען שהילד בשלב זה מחפש את קרבתם של הדומים לו על מנת להשלים את למידת תפקידי המין של כל מין. זהו תהליך נורמאלי המבטא את התרחקותם הראשונית של הילדים מהוריהם והמשכו העתידי- התקרבות אל המין השני. לפי פרויד על ההורים לא להתערב ברגשותיו של הילד, לתת לו לפתח את הצד החברתי ולעזור לו להשתחרר מעליהם. הורים שלא משקיעים בילד ונותנים לו יותר מידי חופש, או להיפך עלולים ליצור בילד קיבעון: ילדים בחווים בעיות בשלב החביון עלולים כמבוגרים לחוש שלא בנוח בקרב המין השני, הם עשויים להימנע מיחסים עם בני המין השני או לקיים פעילות מינית אב-נורמלית, מרוקחת או אגרסיבית.
אולי יעניין אותך גם:
