השלב האנאלי הוא השלב השני בתיאורית ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית של זיגמונד פרויד והוא מגיע לאחר השלב האוראלי בגילאי 2-3.
האזור הארוגני בשלב האנאלי: פי הטבעת – כלומר, האנרגיה המינית, הליבידו, של התינוק מופנית בשלב האנאלי אל פי הטבעת וזה בשל הקשר שלו לנושא הצואה.
קונפליקט מרכזי בשלב האנאלי: הענות לדרישות הסביבה לרכישת הרגלי ניקיון לעומת סיפוק הדחף להתלכלך.
על פי פרויד, כשהילד מתחיל לשלוט על שרירי הסוגרים הוא מפיק הנאה הן מעצירת הצואה והן משחרורה. הוא גם נהנה לשחק בצואה, לגעת בה ואף לחלוק בה עם אנשים שהוא אוהב. בגיל זה בדרך כלל מתחילים ההורים לנסות ולגמול את הילד ולאמן אותו להתאפק ולא לעשות את צרכיו בחיתול אלא בסיר, מבחינת הילד זוהי דרישת המציאות שהסביבה מטילה עליו בפעם הראשונה וכתוצאה מכך מתחיל להתפתח חלק אישיות שמטרתו לתווך בין הדחפים ובין הסביבה- "האגו". הצורך לשלוט בסוגרים הוא למעשה התביעה הראשונה שמציב הסופר אגו בפני האיד של הילד (ראה המודל המבני של פרויד)
בתיאוריה של פרויד השלב האנאלי הוא זה שבו העצמאות של התינוק מתחילה להתגבש ועל ההורים מוטלת החובה להתייחס לנושא זה- לא לכפות עליו הרגלי ניקיון נוקשים מידי: לא לתבוע ממנו להתאפק ולהגיב בכעס כשברח לו, ומצד שני גם לא לתת לו חופש בשחרור עשיית הצרכים אלא לאפשר לו תהליך טבעי של פתרון הקונפליקט שנוצר בשלב זה.
התנהלות נכונה של ההורים בשלב האנאלי על פי פרויד היא לתת לתינוק ליהנות מהעצמאות שלו ולחנך אותו לניקיון. אם ההורים לא יתנו לו עצמאות או שלא יחנכו אותו לניקיון עלול להיווצר מצב של קיבעון אנאלי: נטייה לסדר ולניקיון, עקשנות,דייקנות, רכושנות וקמצנות (המבטאים עצירה פסיכולוגית במקביל לעצירה הגופנית של הצואה) או בנדבנות (המבטאת את היפוכה של העצירות-את היכולת לשחרר) וכן באי יכולת לסבול אי וודאות. פרויד טוען כי גם אכזריות וסדיזם, הרסנות ואי סדר קיצוני נובעים מאותו מקור, ואף קושי בקיום מערכת זוגית.
– הטיפוס האנאלי-פאסיבי: מתנהג בדרך של עצירה ואיפוק-ניקיון, קמצנות, דייקנות וכפייתיות.
– הטיפוס האנאלי אגרסיבי: מתנהג בדרך של שחרור מוגזם (אכזריות הרסנות ועוינות לסביבה).
