מלכים א' י"ב
בקשת שבטי ישראל מרחבעם\ פילוג הממלכה\ שלטון ירבעם על ישראל
בקשת העם מרחבעם ותשובתו: הסיבה למרד (מלכים א', פרק י"ב, 1- 17)
לאחר מותו של שלמה מתמנה בנו רחבעם למלך, אך רחבעם מצטייר כמלך חלש והדבר מתבטא בפסוקים 1-5 בפרק י"ב: רחבעם עוזב את י-ם ויוצא לבירת שבטי הצפון שכם בכדי שימליכו אותו, זאת בניגוד לאביו דוד אליו בא העם לחברון. ישראל אינם מקבלים את שלטונו של רחבעם כמובן מאליו ומציבים לו תנאים להכרה במלכותו – מבקשים כי יקל בעול. סממן נוסף לחולשתו של רחבעם היא העובדה כי ירבעם שב מגלותו ברגע שהוא שומע כי שלמה מת ואין לו יותר ממה לחשוש. (פרשנים אחרים גורסים כי רחבעם למעשה מגיע לשכם לאחר שכבר הוכתר בי-ם והטקס הינו רק לשם הכרה רשמית-חגיגית והכתרתו אינה מותנית בהסכמת ישראל שגם אינם מעמידים תנאים אלא רק מבקשים הקלות).
לפילוג הממלכה סיבתיות כפולה (דתית-סמויה, ריאלית- גלויה). פרק י"א מציג את הפילוג כמצוות ה' ואילו פרק י"ב כתוצאה של סכסוך בין רחבעם לישראל.
ישראל מבקשים מרחבעם להקל בעול (עבודה ומיסים), רחבעם מתייעץ עם הזקנים (יועציו הותיקים של שלמה – מתונים ושקולים) ועם הילדים (כינוי לעג ליועצים צעירים וקיצוניים של רחבעם). הזקנים מייעצים לו להיענות כעת לדרישת העם וכך לזכות במסירותו, הילדים לעומת זאת מייעצים לו להודיע כי רק יכביד את העול וכך הוא נוהג.
המחבר מסביר את התנהגותו של רחבעם בכך שה' הוא זה שגרם לו לטעות ובכך מיישב את שתי הסיבות, הדתית של פרק י"א והמעשית של פרק י"ב לפילוג.
המרד והפילוג ב-928 לפנה"ס
כששבטי ישראל שומעים את רחבעם הוא קוראים לפילוג: "מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי" (תקבולת נרדפת חסרה) –כלומר- אין לנו עוד חלק בבית-דוד ואנו מתפלגים מהממלכה ורוצים כי כל שבט יחיה באוהלו- בשבטו הוא.
רחבעם מבצע טעות נוספת ושולח את גובה המיסים אדורם שנרגם באבנים ואף רחבעם עצמו נמלט בשן ועין וחוזר לי-ם בכדי לאסוף צבא ולהלחם במרד. המחבר מציין "ויפשעו ישראל בבית-דוד, עד היום הזה" (פס' 19) – וזאת מנקודת מבט פרו-יהודאית הרואה במרד פשע. אחרי המלכת ירבעם נאמר "לא היה אחרי בית-דוד זולתי שבט יהודה לבדו" וכאן נוצר קושי בשל העדרו של שבט בנימין, קושי זה נפתר בכך שבנימין היה שבט קטן שנבלע בתוך שבט יהודה וצוין יחד עימו.
שורש מנחה ש-ו-ב מבטא את כוונת רחבעם להשיב את המלוכה אליו, את רצון ה' –"שובו איש אל ביתו" ואת ציות שבטי יהודה ובנימין לרצון זה – "וישבו ללכת כדבר ה'".
רחבעם מתכוון לעלות עם צבא על ישראל אך ה' עוצר בעדו ע"י שמעיה הנביא שמבשר לו כי אסור לו להלחם במורדים מכיוון שהפילוג נעשה לפי רצון האל וכן מכיוון ש"לא תלחמון עם אחיכם".
פעולות ירבעם (מלכים א, י"ב, 25– 33)
ערי בירה: ירבעם בונה את שכם ולאחר מכן את פנואל (או שתיהן יחדיו בכדי לשלוט טוב יותר) כפי שהותר לו על-ידי ה' לקבוע את בירתו, אך ה' הדגיש כי המרכז הדתי הוא עדיין ירושלים וכאן חוטא ירבעם בנתקו את ישראל ממרכז זה מפחד שהעם יחזור לבית דוד.
ירבעם מבצע פעולות נוספות בתחום הדתי הנחשבות לחטאים ומעוררות את התנגדות המחבר:
1.עשה שני עגלי זהב- מזבחות בעלי קונוטציה פאגנית אך כוונתו של ירבעם היא שישמשו מזבחות ולא פסל. העגלים מוצבים בבית-אל ובדן (צפון ודרום) שהופכים למרכזים דתיים של הממלכה ובכך חוטאים לריכוזיות הפולחן ולדרישת ה' דרך אחיה.
2.מינה כהנים שאינם בני לוי- זאת בניגוד למצוות התורה. הסיבות:
-שבט לוי היה נאמן לבית-המקדש ונשאר שם, כך נוצר צורך בכהנים.
-משרות הכהונה נחשבו יוקרתיות וירבעם רצה לקנות את לב השבטים דרך מינוי נציגים מכל אחד.
-ייתכן והלויים התנגדו לפולחן עגלי הזהב.
3. בניית במות. מקומות פולחן נוספים ולדעת המחבר בניגוד לחוק ריכוזיות הפולחן ברוח ספר דברים. נוסף על כך, מאוחר יותר שימשו במות אלו לפולחן אלילים.
4. שינוי מועד חג הסוכות מט"ו בתשרי לט"ו בחשוון. חג הסוכות היה חג חשוב ביותר מכיוון שסימל את סיום העבודה החקלאית. הסיבות לדחייה.
-להבדיל את ישראל ומיהודה בלוח החגים וכך למנוע מישראל לעלות לירושלים בתשרי.
-הבדלים אקלימיים בין האזורים שגרמו לכך שההבשלה וכך הקציר והאסיף מתרחשים מאוחר יותר בצפון.
5. הקטיר את עצמו. כלומר מינה עצמו לכוהן ולקח תפקיד דתי בכדי להגביר את סמכותו. מעשה המקבל יחס שלילי מצד הסופר.
המחבר אינו רואה את פעולותיו של ירבעם בעין יפה:
- מציין בהקשר של העגלים "ויהי הדבר הזה לחטאת" (30) ומזכיר את הקשר העגל של אהרון. בשני המקרים לא היו העגלים פסל אלא סמל לאלוהות, בשני המקרים נעשו הפסלים מתוך מצוקה: ביסוס מלוכת ירבעם והעובדה שמשה בושש לרדת מן ההר ובשני המקרים גרר החטא עונש מה' (ירבעם חיקה את אהרן גם בשמות בניו- נדב ואביהו).
- מציין כי הכהנים שמונו לא היו משבט לוי.
- מציין כי את מועד סוכות "בדה" ירבעם מליבו (33)
- הסופר אינו מציין את ירבעם בצירוף תואר כגון "מלך" ולפיכך אינו מכיר בלגיטימיות שלו.
- שימוש בשורש ע-ש-ה בציון פעולותיו של ירבעם, משמע עשה על דעת עצמו מתוך יהירות או חיפזון ולא בהנחייה מה'.
לסיכום, מעשיו של ירבעם נועדו לבסס את שלטונו ולמנוע מישראל לבקש לחזור ולהתאחד עם יהודה.
מעשיו של ירבעם נשמטו כליל מספר דברי הימים בשל תפיסה פרו-יהודאית. עורך דברי הימים מוסיף פרטים נוספים כגון עזיבת הכוהנים והעם שרצה לעבוד את ה' לממלכת יהודה, ייפוי דמותו של רחבעם וציון מפעלי הבנייה והביצורים שלו.
