תולדות האמנות – סיכום: התנועה הריאליסטית
מקורה של התנועה הריאליסטית בצרפת בין השנים 1840-1880
משמעות שם הזרם
באופן כללי המושג "ריאליזם" מציין ניסיון לתיאור אובייקטיבי של המציאות הנראית – האדם
בסביבתו העירונית או הכפרית – תיעוד ההווה והתייחסות לאירועים בני הזמן ודמויות מוחשיות מהחיים. המטרה הייתה לשקף את המציאות העכשווית בת הזמן, תוך נאמנות לפרטים, לצבעים ולמקום. הריאליזם שם לו למטרה להתייחס לנושאים יומיומיים מן הריאליה של זמנו, והתנגד לנושאים הנשגבים של הניאו-קלאסיקה והרומנטיקה, שאין להם שום קשר לאירועים בני זמנם.
הרקע לצמיחת התנועה הריאליסטית
הריאליזם הוא תוצאה של המהפכה התעשייתית באירופה. אלפי איכרים נפלטו מהכפרים ועברו לעיר, שם מצאו את פרנסתם במרכזי התעשייה שהתפתחו בה. הם השתכנו בשכונות עוני צפופות, נוצלו ככוח עבודה זול, לא זכו לתנאי עבודה אנושיים, והיו נתונים לחסדי התעשיינים, בעלי הבתים, עורכי דין ועשירים. המצב החברתי החדש יצר את המעמד הבינוני של מתעשרים חדשים, ולעומתם מעמד של פועלים שסבלו מעוני מחריד. הדבר עורר את זעמם של אנשי רוח: אמנים, סופרים, פילוסופים וסוציולוגים, אשר קמו להגן על מעמד הפועלים, וזעקו נגד הסבל שלהם.
המהפכה התעשייתית הביאה לריכוז של אוכלוסיות שונות באותה עיר, שפער היכולת הכלכלית שלהם בלט לעין יותר מאי פעם. מצב זה גרם לאי שקט חברתי ולהתפרצויות מדי פעם בפעם. ב-1848 פורסם המניפסט הקומוניסטי, שדגל ברעיונות של שוויון כלכלי ושוויון הזדמנויות לכל בני האדם, בעקבותיהם קם הזרם הריאליסטי באמנות, שבין חבריו היו גוסטב קורבה ואונורה דומייה. חברי הזרם הריאליסטי היו מעורבים מעורבות חברתית, וחשו צורך להגיב על הנעשה בחיי היומיום, הן מבחינת התיאור החזותי והן מבחינת הנושאים שנבחרו.
עיקרו של הזרם הריאליסטי באמנות היה להביא לידיעת הכלל את החיים היומיומיים של העם הפשוט, מה שלא היה בתנועות אחרות בצרפת בתקופה זו – הניאו-קלאסיקה והרומנטיקה. משום כך הזרם הריאליסטי הביע התנגדות לשתי תנועות אלה שהתייחסו אל המציאות כנקודת מוצא בלבד, בעוד הריאליזם ראה במציאות את עיקר היצירה. האמנים שדגלו בשוויון החברתי חשו שאמנות הניאו-קלאסיקה והרומנטיקה עושה עוול בכך שהיא מייפה את המציאות, או בורחת ממנה אל מחוזות של אשליה. דובר התנועה הריאליסטית היה הצייר גוסטב קורבה, שטען " הציור הוא ביסודו אמנות מוחשית, ועיסוקו האפשרי היחידי הוא הצגת דברים ממשיים וקיימים." לפיכך נושאי הציור צריכים להיות לקוחים מהמציאות, ולא מן המיתוסים או מההיסטוריה.
התפתחות הצילום
הניאו-קלאסיקה והרומנטיקה לא ניסו להתמודד עם המדיה החדשה, אלא ברחו למחוזות שמחוץ לעולם המציאות – שם אי אפשר לצלם. לעומתם הריאליזם ניסה להתחרות בצילום על ידי העתקת המציאות בדיוק האפשרי. האמנים הריאליסטים אף נעזרו בצילום לשם העתקה ותיעוד של אירועים עכשוויים. בעוד הרומנטיקה והניאו-קלאסיקה חיפשו את היופי, הריאליזם מצא את היופי בכל דבר מציאותי. היופי לא נתפש כביטוי של רגש כמו ברומנטיקה, ולא כביטוי של אידיאל כמו בניאו- קלאסיקה, אלא כביטוי של האמיתי והמציאותי.
מאפייני הסגנון הריאליסטי
א. נושאים הלקוחים מהמציאות העכשווית, המיידית והיומיומית.
ב. ציור של מעמדות נמוכים במקום מעמדות עליונים ועשירים.
ג. מעורבות חברתית בבחירת הנושאים, ושל האמנים עצמם.
ד. שימוש בסגנון קריקטוריסטי ונלעג כביקורת חברתית.
ה. העתקת המציאות ללא מעורבות רגשית או אינטלקטואלית .
ו. לפעמים הדגשה של אלמנטים מכוערים או מעוותים של המציאות.
