זרם הריאליזם מתרחש פחות או יותר במקביל לרומנטיקה. הריאליזם מתחיל ב-1830 לערך ונמשך עד 1870(ומבחינה מסויימת עד היום). על מנת להבין את הריאליזם יש להבין את הרקע החברתי ממנו הוא צומח: המהפכה התעשייתית שגורמת להבדלי מעמדות בערים. הפער בין העשירים לבין הפועלים העובדים בתעשייה. פערים כלכליים אלה יוצרים אי שקט חברתי, התפרצויות זעם ואלימות. על רקע זה קמה תנועה אמנותית שרצתה להביא את המעמד השלישי אל המודעות הציבורית. הם טענו שהאמנות הניאו קלאסית והרומנטית מייפות את המציאות ואינן נותנות מבט ריאלי על המציאות. מייסד התנועה הוא קורבה שכתב את המצע הרעיוני של התנועה. הוא רשם שהצייר צריך לבטא את המציאות, להיות מעורב חברתית, בעל השקפת עולם וחוש צדק. הריאליזם נותן ביטוי לקבוצת אוכלוסייה שלא קיבלה ייצוג עד לאותה תקופה. קבוצת האמנים הריאליסטית שמה לה כאידאולוגיה לתאר את החברה בת זמנם. הדבר מתבטא גם בתיאורי טבע, אך בעיקר רשמים של אנשים מכל המעמדות, מהעם הפשוט (שלא הופיע לפני כן בציורים) ולתאר אותם כמו שהם. לא עוד תיאורים מההיסטוריה ומהמיתולוגיה, אלא גם את החיים החדשים. מבחינה היסטורית, זו גם תגובה לחידושים של העולם המודרני, כגון הרכבת.
מאפייני הריאליזם:
– ניסיון לתאר תיאור אובייקטיבי של הנראה לעין. התנועה רואה במציאות את עיקר היצירה.
– עיקר התנגדות התנועה לניאו קלאסיקה ולרומנטיקה.
– נושאי הציור צריכים להיות לקוחים מן ההווה, ולא להסתמך על מיתוסים או נושאים מן העבר.
– ציירים ריאליסטים נעזרו בצילום כדי להעתיק ולתעד.
ראה למשל: אונורה דומיה – קרון המחלקה השלישית
