סיכום מאמר: זאב בן סירא – ציונות מול דמוקרטיה (חלק 2)
זאב בן סירא, ציונות מול דמוקרטיה, מגנס 1995, 14-30.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
הגדרה ברורה של מושג חיונית להבנת תופעה בחברה, ובייחוד באשר למושגים המשקפים רעיונות או אידיאולוגיות. שוני במשמעות שנותנים יחידים או קבוצות למושגים יכול להיות מקור לקונפליקט חריף, במקום להביא להתלכדות סביב מטרה משותפת. אין הגדרה "נכונה" לדמוקרטיה, הגדרה צריכה להיות ברורה ומועילה.
הדילמות בהגדרה הדמוקרטיה
רב ערכיות של המושג דמוקרטיה
הספרות עשירה בגישות ובפירושים למושג דמוקרטיה, שלעיתים סותרים זה את זה. כך נטען שדמוקרטיה היא בעלת המשמעות שכל אחד רוצה להעניק לה. מובאות תפיסות שונות של הדמוקרטיה כדוגמא לכך המונח שבבסיס ההגדרה פתוח לפירושים שונים, שחלקם גם יזכו ללגיטימציה. הקיצונית שבהן היא האמירה שהדמוקרטיה הינה דיקטטורה של הפרולטריון.
הפירוש השונה למונחים הוא הפותח פתח למאבקים אידיאולוגיים.המצב בו ההגדרה של "דמוקרטיה" מצויה במחלוקת עלול להביא להסתפקות בהגדרה טאטולוגית, לפיה דמוקרטיה משמעותן אותן שיטות פוליטיות אשר בדר"כ נקראות "דמוקרטיות".
אין מנוס מהמסקנה שבתשתית ההגדרה ל"דמוקרטיה" מצויה אידיאולוגיה. אם אכן כך הדבר, וההגדרות השונות אינן אלא השתקפות של אידיאולוגיות בידוליות שמחזיקות קבוצות שונות, הרי שזהו בסיס לקיטוב חריף שלא ניתן לגישור. זאת משום שכל קבוצה זכאית לטעון שהיא היחידה המייצגת את הרעיון האמיתי של הדמוקרטיה. עומק הקיטוב עלול להביא את המייצגים אמת אחת למסקנה שבשם ההגנה על הדמוקרטיה מן ההכרח להשתיק את הטוענים לאמת אחרת. אם זאת יעשה אין מדובר באמת צרופה יותר אלא בכח הגדול יותר של בעלי אמת אחת.
דוגמא לדילמה המצויה בדמוקרטיה ניתן לראות בערך הנתפס כאחד מאשיותיה- הסובלנות למגוון דעות, גם כלו הסותרות משמעותית דעות אחרות. מתעוררת השאלה מהם גבולות הסובלנות ועד לאיזו נקדוה עלינו לסבול תנועות ואידיאולוגיות לא סובלניות. השאלה הקריטית היא מה גבול זכות הרוב להחליט החלטות הפוגעות בציפיות של המיעוט? אלה המשיגים רוב פרלמנטרי עשויים לראות בהן ביטוי לזכותם בתוקף כללי המשחק ואילו המיעוט עשוי לראות בהן פגיעה בעקרון הדמוקרטי המחייב כיבוד זכויות המיעוט. פינר (finer) העיר שתביעה של קבוצות שונות לדמוקרטיההיא במידה רבה תוצאה של האינטרסים הפרטיקולריים שלהן. הן מוכנות לדרוש דמוקרטיה עד להתממשותם, תביעות של קבוצות אחרות הנוגדות את האינטרסים שלה יחשבו כסותרות את הדמוקרטיה.
בפוליטיקה הישראלית מעורבים גורמים אמוציונליים, חברתיים, כלכליים, בנוסף על אינטרסים משוריינים וזאת עקב מרכזיותו של המוסד הפוליטי בחברה הישראלית. תנאי הכרחי מוקדם לקיום של דמוקרטיה הוא קונצנזוס רחב על ערכים בסיסיים רלוונטיים. קיטוב קיצוני כתוצאה מאי הסכמה על הערכים הבסיסיים עלול להביא למידה כזו של אי יציבות שבסופו של דבר תאיים על המערכת החברתית כולה.
לקיום דמוקרטיה המבטיחה מתן ביטוי לקשת רחבה של דעות ורצונות של האזרחים במקביל לתיחום קונפליקטים בכדי למנוע את התפוררות החברה, נדרשת הפנמה של מסורת שתאפשר קיום יחד של קונפליקטים ושל הגבלתם. יש צורך במסורת המאפשרת איזון מתמיד בין היענות לדרישות הבוחרים לבין שלטון יעיל.ך נדרשת דמוקרטיה ליברלית המאפיינת את המשטרים באירופה המערבית, שם לרוב קדם הליברליזם לדמוקרטיה.
דמוקרטיה והתגבשות החברה הישראלית
דמוקרטיה פורמלית מול דמוקרטיה ריאלית
במסורת התגבשות החברה הישראלית חסרים במידה רבה תנאים שעשויים להיות בסיס להתפתחות ליברלית. המסורת הדמוקרטית בישראל היא בעיקרה של דמוקרטיה פורמלית ולא של דמוקרטיה ריאלית. למשל בתקופת הישוב תנועת הפועלים ביכרה את שלטון הרוב על פני זכויות הפרט. בנוסף נטען שבעיני העלית השלטת בישראל חשוב יותר רוב במוסדות הנבחרים מאשר תמיכה ציבורית רחבה. יתרה מזאת, כאשר הדמוקרטיה הפורמלית עמדה בדרך להשגת יעדים אידיאולוגיים ראשי ההסתדרות לא היססו לפעול בניגוד לה.
ריכוזיות ותלות
גורם מכריע אחר שמנע התהוות דמוקרטיה ליברלית הוא הריכוזיות של המבנה הפוליטי, של המפלגה וההסתדרות, בה התקבלו החלטות. הריכוזיות היתה שאיפתם המוצהרת של מקימי המנגנון. מגמה זו של השלטון הריכוזי בידי המנגנון יצרה אופי ייחודי של דמוקרטיה בתקופת השלטון, התהווה מצב בו "הנבחרים בחרו את בוחריהם". חוגים פוליטיים שסרבו לקבל עליהם את המשמעת של הנהגת הישוב כונו "פורשים". המשמעות היא שרצון הרוב שיקף למעשה את רצון המנגנון.
פרטיקולריזם פוליטי
היבט נוסף של המסורת הישראלית הדמוקרטית הוא אופיו "הפרטיקולריסטי של המבנה הפוליטי" שנועד לעודד יחסי תלות של הציבור בהנהגה ע"י מתן טובות הנאה לנאמני התנועה. האופי הפרטיקולריסטי הוא אחד מסימני ההיכר של השפעת המסורת שהתפתחה בתקופת הישוב על המבנה הפוליטי בימינו (בו למפלגות שונות יש מונופול על משרדי ממשלה שונים).
מימד נוסף במסורת הוא ההימנעות מויכוחים ציבוריים בנוגע לבעיות פנים-מפלגתיות.
ההשלכות על התרבות הפוליטית הישראלית
הנורמות הפוליטיות שגובשו בתקופת הישוב ובכללן אופיו הדמוקרטי הפורמאלי והפילוגים השונים השפיעו רבות על אופי החברה, התרבות הפוליטית ועל המערכת הפוליטית במדינת ישראל. זאת משום שהארגון שמר על מרכזיותו שנים רבות ושהמנהיגים שהקימו אותו שימשו בתפקידי מפתח בזמן הקמת המדינה ובממשלותיה הראשונות. המכניזם הארגוניים של אחדות העבודה שימשו דגם לארגונים פוליטיים אחרים. על כך יש להוסיף שחלק ניכר מהעולים בשנים הראשונות למדינה היו יוצאי חברות מסורתיות שלגביהם מהות הדמוקרטיה במובן המערבי היתה זרה.