סיכום מאמר: זאב בן סירא – ציונות מול דמוקרטיה – חלק 2

סיכום מאמר: זאב בן סירא – ציונות מול דמוקרטיה – חלק 2 (חלק 1)

זאב בן סירא, ציונות מול דמוקרטיה, מגנס 1995, 14-30.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

להגדרת מהות הדמוקרטיה

המושג דמוקרטיה ליברלית נראה כקביל ביותר להתמודדות עם השאלות הבסיסיות של החברה ההטרוגנית הישראלית. אך גם בהמשגה זו מובלעת בעיה יחודית לחברה הישראלית והיא היעדר מסורת של ליברליזם ביסוד המסורת הדמוקרטית.

כנק' מוצא להגדרת מהות הדמוקרטיה נניח שהדיון הוא בדמוקרטיה ליברלית. במושג זה טבועים שני מימדים: צורה של משטר והנטיות הדמוקרטיות הרווחות בציבור, שביניהם יש השפעות גומלין. בציבור שלא הפנים ערכים "דמוקרטיים" קשה להניח שהמערכת הפוליטית תהיה דמוקרטית. מצד אחר, מערכת פוליטית לא דמוקרטית עלולה לדכא ציבור בעל אוריינטציות דמוקרטיות.

את הדמוקרטיה הליברלית ניתן לראות באופן בסיסי ביותר כשיטה ב"הסכמה" בה סמכות השלטון תלויה בנשלטים ומותנית בהסכמתם. נעמוד על שני מימדים של הדמוקרטיה הליברלית: המימד של המערכת הפורמלית והמימד הפסיכו-חברתי.

המימד של המערכת הפוליטית

כאן יש שני תחומים, פורמלי ומהותי, הקשורים זה בזה. התחום הפורמאלי מתייחס לשיטת השלטון ומקיף מרכיבים כגון שיטת הבחירות, הצבעה וייצוג, חקיקה ודרכי הבטחה של זכויות הפרט. בתחום המהותי משתקפת הלגיטימציה הערכית לדמוקרטיה, המקיפה ערכים דוגמת חירות הפרט, שוויון, כבוד האדם, שהם למעשה התחום הליברלי. לפיכך, יש לראות בדמוקרטיה יותר מאשר צורת משטר. במובן זה היא משקפת אורח חיים ומוסר חיים.

התחום הפורמאלי:

ההגדרה הקלאסית של שומפטר: "השיטה העדמוקרטית היא הסדר מוסדי להשגת הכרעות פוליטיות, שלפיו נמסרו ליחידים סמכות ההכרעה תוך מאבק תחרותי על קולות העם". הגדרה זו ודומות לה כוללות מס' מרכיבים מרכזיים:

  1. כללי משחק מוסכמים להשגת ערכאות הם היסוד המרכזי. הקונצנזוס הנדרש לקיומה של דמוקרטיה אינו על תכנים כי אם על תהליכים, שיסוד הכרחי בהם הוא הליך מוסכם לשלטון הרוב והבטחת זכויות המיעוט. בתוך קונצנזוס זה טמון האמון בשיטה הדמוקרטית והנאמנות לה כמתירה וכרואה כחיונית את הזכות לחלוק על השקפות השלטון.

בכללי המשחק מונח אלמנט הייצוג ומכאן הבחירות. יש הסכמה שהבחירות הן בסופו של דבר בין אליטות חלופיות.

  1. קיומן של אליטות חלופיות מונח ביסוד היכולת להתנגד לרוב המצא בשלטון ולנצל את פוטנציאל הרודנות שלו. קיומן יוצר תחרות ותנאים לבחירה ביניהן ובלעדיו הבחירה הופכת חסרת משמעות ושוללת את כח ההכרעה מהאזרח.
  2. תחרות גלויה על קולות העם. ויכוח גלוי בין המתחרים מאפשר ליחיד לראות את מרב האפשרויות וכך להגיע לידי הכרעה.

התחום הסובסטנטיבי (הליברלי):

משקף את אותו מוסר חיים שביסודו מימוש ערכים אנושיים בסיסיים במובן של חירות הפרט, שוויון ערך האדם או כיבוד האדם כאדם. לדעת בן-סירא, הממד המהותי משקף בפועל את הגישה הליברלית.

מרכיבים בתוכן הדמוקרטיה במובנה הליברלי:

א.      חירות הפרט– הזכות של כל אדם לארגן את חייו כרצונו, כל עוד הוא מתיר זכות זו גם לאחרים. חירות הפרט מאפשרת ביטוי לאוטונומיה של יחידים וקבוצות. לולא הנחת האוטונומיה בבסיס חירות הפרט המושג עלול להידרדר לרצון המאוחד של העם (הדמוקרטיה העממית הטוטליטרית).

ב.      זכות התארגנות– לקבוצות לחץ או אינטרס. זהו אמצעי לשמירה על חירות הפרט. אלו קבוצות המביעות באופן חופשי את רצון חבריהן ושואפות להשפיע בעזרת לחצן על השלטון. הן מונעות היווצרות המון אדיש ומפורר המאפשר השתלטותה של אליטה טוטליטרית. המסתייגים מקבוצות לחץ טוענים שהן פוגעות בכללי המשחק הדמוקרטי. ואולם הדעה המקובלת היא שהן, אף יותר ממפלגות, מאפשרות ביטויים של אינטרסים פרטיקולריים, שהבסיס הדמו'. לחץ הקבוצות עשוי להבטיח מתן פתרונות פשרניים ע"י הממשלה, המייצגת את הרוב, ואלה יצמצמו את תחושת הדיכוי של המיעוט, דבר שהוא אחד מביטויי הדמוקרטיה.

ג.        חופש ההבעה והמחשבה– סובלנות של המשטר, מתן הזדמנות לכל הקבוצות והיחידים בחברה, ותוך זה למיעוט החולק על הרוב, להביע באופן חופשי את מחשבותיהם. זהו אחד מיסודות הדמוקרטיה ותנאי להעברת הרצונות והאינטרסים של יחידים וקבוצות לתודעת השלטון. הוא גם תנאי לבחירות חופשיות ובלתי מושפעות מהאליטות היודעות יותר טוב מהאזרח מה טוב בשבילו. סובלנות המשטר יכולה להיות גורם חשוב בבלימת אי סובלנות של ציבור או יחידים.

ד.      שוויון של כל בני החברה- נראה כיסוד המרכזי המונח בבסיס שאר האפיונים לדמוקרטיה. דה-טוקוויל ראה בשוויון את הביטוי של המוסר ושל אורח החיים הדמוקרטי. במושגיו שוויון בתנאי החיים הינו שוויון בפני החוק והיעדר זכויות יתר כלכליות וחברתיות למעמדות מסוימים. לשיטתו, אי השוויון בדמו' הוא תוצאה של שוני בכישורים אישיים ולא ש מבנה החברה. כל אחד יכול להגיע להישגים הודות למאמציו האישיים, לכן, לשיטתו, שאפתנות, אינדיבידואליזם, הישגיות, תחרותיות ודחף להישגים כלכליים אישיים חיוניים לחברה דמוקרטית. המסתייגים מתפיסה זו של השוויון טוענים שהגישה האינדיבידואליסטית היא ביטוי לגישה הקפיטליסטית ורואים בהיעדר שוויון כלכלי שלילת השוויון במישור הפוליטי.

לפי בן-סירא הסתייגות זו נוגדת את העקרון של חירות הפרט, כיוון שקשה לראות יצירת שוויון כלכלי ללא התערבות השלטון (הרוב) בחיי הפרט.

נראה שמושג השוויון פתוח להגדרות שונות. על בסיס ההנחות שביסוד הדמוקרטיה הליברלית מוצע לראותו במובן של שוויון הזדמנויות ושוויון זכויות לכל בני החברה ובני אדם.

המימד הפסיכו-חברתי

יש הטוענים שאין להעלות על הדעת קיום של דמוקרטיה בחברה ללא נטיות דמוקרטיות. המחבר מגדיר נטיות אלו כמימד הפסיכו-חברתי של הדמוקרטיה, שיש הטוענים שהן מכווינות יותר מהמבנה הפורמאלי את ההתנהגות הפוליטית של חברה. הגדרת הדמוקרטיה מחייבת הסתכלות בו זמנית בשני מימדים: המימד המערכת הפוליטית והמימד הפסיכו-חברתי המשקף את "האוירה הדמוקרטית" או התרבות הפוליטית המאפיינת את החברה וקבוצות בקרבה. ניתן לשער שיש התניה הדדית בין אפיוני המערכת הפוליטית לנטיות הדמוקרטיות הנפוצות בחברה.

נתייחס למימד הפסיכו-חברתי משלוש נקודות ראות:

אוריינטציה כלפי החברה

א.      קיום סדר חברתי משמעותי- מהאמור על המערכת הפוליטית ניתן להסיק שחברה דמוקרטית מותנית בראש ובראשונה בהסדר חברתי בסיסי ובמודעות לקיומו. לא ניתן יהיה להגיע להכרעות לפי כללי משחק דמוקרטיים ללא סדר חברתי בסיסי. מודעות לסדר בסיסי זה משמעה, בין היתר, שאזרחים יצייתו לחוקים גם אם הם מתנגדים להם, אם יהיו בטוחים שחוקקו בתהליכים המוכרים כלגיטימיים. Dhal הראה שבמערכת חברתית המאופיינת בקונצנזוס נמוך באשר לכללי המשחק חירות האזרחים תהיה פחות יותר. זאת משום שהמערכת תגבה מבני החברה מחירים גבוהים בצורת קפאון, אלימות פוליטית, חוסר יציבות חוקתית והרס הדמוקרטיה.

ב.      הזדהות עם החברה- הזדהות של הציבור כבני חברה מסוימת. הזהות הקולקטיבית של חברה יוצרת "מעגלים" החותכים דרך ה"מעגלים" של היחסים התוך קבוצתיים הראשוניים ובכך הופכת את היחסים הבין קבוצתיים למקור עיקרי של אינטגרציה חברתית ולגישור קונפליקטים. ההזדהות עם החברה יוצרת את הבסיס לחופש ממחויבויות פוליטיות לקבוצות פרטיקולריות.

ג.        ניכור- מחויבות בסיסית כלפי החברה, בשונה מניכור, היא אחד היסודות החיוניים לקיום חברה דמוקרטית.

יש ממצאים המראים שמנוכרים מתרחקים מהחברה, ובכך נשללת התרומה הנדרשת לחברה דמוקרטית. מצד שני, אם המנוכרים יפעלו במישור הפוליטי, גישתם תהיה של דחיית ההסדרים החברתיים המאפשרים משטר דמוקרטי. שמיר וסאליבן הצביעו על חוסר האמון בזולת, כאחד ההיבטים של ניכור, כאי אפשרות ליצור מערכת חברתית דמוקרטית.

אוריינטציות בין קבוצתיות

א.      סובלנות– כאמור קיום קבוצות בעלות דעות שונות ולעיתים מנוגדות הוא אחד התנאים לדמוקרטיה. כדי שאלו תבענה את דעתן ללא חשש מקונפליקטים ומפילוג בחברה, דרושה סובלנות למגוון של דעות. יש המגדירים סובלנות כ"נכונות להעניק זכויות אזרחיות ופוליטיות לכל ובפרט לקבוצות או לפרטים שמתנגדים להם". אלמנט הכרחי בדיון זה הוא ההתנגדות, שכן ללא התנגדות לקבוצה או לרעיון לא ניתן לדבר על סובלנות או אי סובלנות.

ב.      האיום הנתפס- תפיסת הדעות המוחזקות ע"י קבוצות אחרות, המנוגדות לאלו המוחזקות ע"י קבוצה אחת, כאיום. תפיסת קבוצה מסוימת כ"מאיימת" עקב התנגדות לדעותיה מהווה ביטוי לפחד שדעות אלה תשלולנה מהיחיד את סיפוק הצרכים הנובעים מאמונותיו. בישראל הדבקות באידיאולוגיות מהווה אלמנט מרכזי בהזדהות והתנהגות על פיהן מבטיחה "תגמול" למאמינים בהן. כתוצאה מכך יש הסתברות שקבוצות המאמינות באידיאולוגיה והשואפות להגשימה תיתפסנה כסיכון עבור קבוצות אחרות. עם עליית תפיסת האיום ע"י קבוצות אחרות ירדו הסיכויים ל"שוק חופשי" של רעיונות.

אוריינטציות אישיות

א.      פרגמטיות- פתיחות מחשבתית למגוון הדעות המאפיינות חברה דמוקרטית. על רקע זה יש הרואים קנאות דתית או קנאות אידיאולוגית כמנוגדות לאוירה דמוקרטית.

ב.      מעורבות- עניין ודאגה בנוגע לנושאים פוליטיים וחברתיים. ההנחה היא שאנשים "מעורבים" יטו יותר לרצות להשפיע על מקבלי ההחלטות. מאידך, יש הטוענים שמעורבות יתר עלולה לפגוע בדמוקרטיה אם היא ביטוי לדבקות דוגמטית באידיאולוגיות.

ג.        תחושת שליטה (מועילות)- אמון ביכולת בני החברה להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. בנוסף, בחברה המאופיינת במעורבות ובהשתתפות פוליטית, בני החברה המאופיינים ע"י תחושת שליטה עשויים לזכות בחיזוק של התחושה רק מעצם השתתפותם בתהליך הפוליטי (הצבעה, כתיבה לח"כים ועוד).

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: