מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ישראל כמדינה יהודית

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ישראל כמדינה יהודית

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

מאגר סיכומים אקדמיים

מהי היהודיות של מדינת ישראל? מהן ההצדקות ליהודיות של המדינה?

ראשית, עלינו להסכים על מהי היהודיות של המדינה. רק אז נעבור לשאלת ההצדקות.

שלוש רמות עיקריות של מובנים של היהודיות של המדינה:

1. הרכב האוכלוסיה – המדינה יהודית ככל שהרכב האוכלוסיה שלה יותר הומוגני ויהודי. מה צריך להיות הרוב המדינה על מנת שנתארה על פי הרוב שלה? אם החלוקה הינה 50-50, לא נכנה אותה ע"פ הלאום העיקרי. אך מה בנוגע ליחסים אחרים? זו שאלה לא פשוטה ולא טריוויאלית. מבחינת הדמוקרטיה מספיקים 50+%. אולם, זה אינו רוב המספיק מבחינה מהותית. מה שחשוב להגיד על המובן הפשוט של רוב יהודי הוא שמדובר קודם כל בנתון עובדתי. שיעור היהודים במדינה הוא נתון עובדתי (קונטינגנטי).כיום שיעור היהודים במדינה עומד על 75-80%.

2. תיאוקרטיה – זהו מונח לא מדויק. מדובר על מדינה יהודית, כניגוד למדינה נוצרית, דרוזית וכדומה. ההתייחסות כאן היא אל היהדות כאל דת. שאלה מעניינת היא האם יכולה להיות מדינה יהודית בה אין רוב יהודי? מצב כזה יכול להיות כאשר המדינה תישלט על ידי מיעוט יהודי בהתבסס על כוחו העדיף.

יש כמה מובנים בתוך מישור זה –

• המובן החזק הוא בו המדינה מבוססת על חוק דתי, ההלכה, שמפורש על ידי חכמי הדת, בעוד חכמי הדת הם גם אלה הממנים את הנבחרים, על בסיס מחויבותם לדת. מדינה דומה לכך היא איראן, אך גם היא אינה עונה על כל המרכיבים של המובן הקיצוני הזה.
• מצב ביניים יכול להיות בו החוק הדתי מוחל רק במקרים ספציפיים, והפרשנות שלו הינה אזרחית.

3. מדינת לאום – המדינה היא המדינה שבה עם מסוים, היהודים במקרה הזה, שיש לו מאפיינים מיוחדים כעם, מהווה רוב, כאשר המדינה מעוצבת ומאופיינת כמדינה שבה העם הזה מממש את הזכות להגדרה עצמית.

שאלות דומות שהתעוררו בסוגיית הדת מתעוררות גם כאן בהקשר הלאום – האם מדובר בלאום? האם ניתן להצדיק את המדינה כמדינת לאום?

בין המישורים הללו ישנם קשרים, במיוחד בכל הנוגע למדינה יהודית. למשל, לא ניתן לקיים מדינת לאום יהודית במדינה שאין בה רוב יהודי. אם מדינת הלאום הומוגנית, אין בעיה מהותית. הבעיות מתעוררות ביחסים אל מול מי שאינם משתייכים לרוב הלאומי, ובעיקר כאשר אלה משתייכים ללאומים אחרים.

ישנו הבדל בין מדינת לאום אזרחית (civic) לבין מדינת לאום אתנית-לאומית. ההבדל הזה בא לידי ביטוי בכל הנוגע לבניית האומה. בניית אומה המבוססת על הגירה, כגון ארה"ב, היא באופן עקרוני אזרחית. אולם גם שם היה הסדר מיוחד בנוגע לעבדים.

שמגר בניימן 2 – כהנא אמר שהבעיה אינה טמונה בו בכך שהוא אינו עומד בדרישות ס' 7א, אלא בכך שהשילוב אינו אפשרי. שמגר טען כי אין כל הבדל בין המדינה הצרפתית למדינה היהודית במובן זה. כפי שצרפת היא צרפתית ודמוקרטית, כך גם ישראל היא יהודית ודמוקרטית. אולם, זו התייחסות למובן האזרחי בלבד של הלאום, ולא למובן הדתי-לאומי שלו.

כפי שנאמר, יש יחסים מורכבים בי כל המובנים הללו. גם מדינה יהודית במובן הדתי וגם במובן הלאומי דורשות רוב יהודי, אך בנוסף קיים גם אינטרס מובהק וקריטי בשמירה על הרוב הזה, מכיוון שזהו תנאי לקיום המדינה בזהותה הנוכחית.

משמעות היהודיות – מובנים שונים:

• הרכב – רוב יהודי וערך קיבוץ הגלויות (חוק השבות והעדפה ליהודים בעלייה ארצה).
• מקום – ארץ ישראל אינה מקום ניטרלי, אלא מהווה בית לאומי מבחינה היסטורית וערכית.
• מורשת ותרבות – שפה, ימי מנוחה, ערכים משותפים, הסטוריה, ועוד.
• פוליטי – המדינה כפתרון למצוקת העם היהודי. ברק מבחין בין המרכיב ההלכתי למרכיב הציוני. בנוסף, קיימת הסוגיה של ענייני מעמד אישי, אולם יש לציין כי מדובר במונופול דתי כלפי כל עדה במדינה.

ההצדקה

היישוב היהודי לפני הקמת המדינה נאבק עבור העלייה. הערבים נאבקו בה. בראשית המנדט, הוא היה מחויב לעזור לעלייה יהודית, מבחינת האינטרסים שלו. בהמשך, לאור לחצי הערבים המצב השתנה.

בבחירה בין המובן הדתי והלאומי, אין ספק שההצדקה של לקיומה של ישראל מבחינה יהודית טמון במדינת הלאום ולא במובן הדתי. זה ניתן להסבר מהבחינה ההיסטורית. בעת ההכרעה באו"ם הוחלט על ההקמה של המדינה לצד הקמת מדינה יהודית לצד מדינה ערבית, לא מדינה מוסלמית. היה ברור כי המחלוקת מתגלעת בין שתי קבוצות לאומיות התובעות את כל חבל הארץ לעצמן. לא ניתן להכחיש שכבר מאותו שלב חלק מהאלמנטים של הסכסוך נשאו מאפיינים דתיים, למשל בכל הנוגע לגורמים להתפרצויות האלימות (מאורעות חברון פרצו בשל סכסוך הנוגע לזכויות תפילה על הר הבית).

מעבר לבחינה ההיסטורית, יותר מכך, בדיון המצדיק המרכזי בהקמתן של מדינות בעולם המודרני, הקבוצה שעל הזכות שלה לקבל הגדרה עצמית ומדינה היא עמים (people). לא מדובר בגזע או דת. ביהדות יש לכידות בין הלאום לדת, אולם זו תופעה ייחודית. הגדרה עצמית על פי זהויות פוליטיות היתה מביאה ליצירות מדיניות מוזרות, כגון מובלעות נוצריות בקרב העולם המוסלמי. לפיכך, העיקרון המגדיר סב סביב תרבות ומורשת משותפת. הקטגוריה הדתית יכולה גם לחצות עמים וגם לכלול עמים. לכן ההצדקה של יהודיות המדינה תתרכז בעיקר במשפחה השלישית – מדינת הלאום.

מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: ישראל כמדינה יהודית