במאמרה המכונן משנת 1972, "האם נשים שייכות לטבע?", האנתרופולוגית שרי אורטנר (Sherry Ortner) הציעה הסבר תרבותי מרתק למעמדן של נשים בחברות פטריארכליות. לטענתה, הקשר שבין נשים ל"טבע" — בניגוד לזיהוי של גברים עם "תרבות" — הוא לב הבעיה. יחסי גבר-אישה, כפי שהם מעוצבים ברוב התרבויות, נטועים במבנה עמוק המבחין בין טבע לתרבות, כשהאישה ממוקמת בצד "הנחות".

טבע מול תרבות: צמד בינארי טעון

אורטנר מצביעה על כך שבתרבויות רבות קיים דפוס אוניברסלי בו נשים מזוהות עם הטבע — הגוף, הרבייה, הרגש — ואילו גברים מזוהים עם התרבות — עיבוד, שליטה, יצירה רוחנית. צמד זה, טבע/תרבות, מהווה היררכיה תרבותית בה התרבות נחשבת עליונה על הטבע. כתוצאה מכך, גם הנשים נתפסות כנחותות מהגברים, משום שהן מזוהות עם מימד שקיים "לפני" התרבות, ושיש לשלוט בו.

הנחות יסוד וראיות אתנוגרפיות

אורטנר אינה טוענת שנשים באמת "שייכות לטבע" אלא שזו מערכת הסמלים והפרשנויות שהתרבות מייצרת. היא מביאה דוגמאות ממגוון חברות, כולל חברות שבטיות וחברות מערביות מודרניות, כדי להדגים כיצד תפקידי נשים קשורים לפעולות גופניות, מעגליות (כמו היריון ולידה), ואילו תפקידי גברים מקושרים ליצירה תרבותית הנחשבת אוניברסלית או על-טבעית, כמו דת, פוליטיקה, ואמנות.

במילים אחרות, התרבות מתרגמת הבדלים ביולוגיים להבדלים סמליים עמוקים, ובכך משעתקת את מעמדה הנחות של האישה.

ביקורת ותרומה לפמיניזם

למרות שהמאמר נכתב בשנות ה-70, הוא עדיין נחשב לאבן דרך בחקר המגדר והאנתרופולוגיה. הוא עורר דיון רחב: האם ההבחנה טבע/תרבות אכן אוניברסלית? האם ניתן לחשוב על חברות בהן נשים מזוהות דווקא עם התרבות?

חוקרות רבות שבאו בעקבות אורטנר, כמו מרילין סטרת'רן וגייל רובין, ניסו לסבך את המודל שלה, להציע פרשנויות נוספות, או לבחון את היחסים בין טבע לתרבות לאור שינויי מגדר, קולוניאליזם ומודרניזציה. ועדיין, התובנה הבסיסית של אורטנר – שהנחות תרבותיות עמוקות מעצבות את האופן שבו אנו תופסים מגדר – ממשיכה להיות רלוונטית ומכוננת.

חשיבה מחודשת על מגדר

מה שעושה את המאמר של אורטנר חשוב כל כך הוא עצם ההצעה לחשוב על מגדר לא רק כתוצאה של חלוקת תפקידים או מבנים פוליטיים, אלא כמבנה סמלי עמוק הטמון בליבת התרבות. היא מזמינה אותנו לשאול: כיצד התרבות שלנו מגדירה מהו "טבע"? מי מופקד על עיבודו ותרבותו? ואיך הבחנות אלו משפיעות על חיי היום-יום, על חינוך, על דימוי הגוף, על מוסדות חברתיים?

במובן זה, הקריאה באורטנר היא גם הזמנה לשינוי. אם מעמדן של נשים מעוצב על ידי דפוסים תרבותיים, הרי שניתן גם לשנות אותם.