סיכום מאמר: הציונות והאתגר הכנעני – יעקב שביט

הציונות והאתגר הכנעני, מאת יעקב שביט.

בתוך: הציונות ומתנגדיה בעם היהודי. הוצאת ביאליק 1990. ע' 329-338.

מלחמות תרבות בישראל

סיכומי מאמרים במדעי המדינה

המאמר בפסקה

הכנענות היא תנועה שהתפתחה בישראל בשנות הארבעים בקרב חוגים אינטלקטואלים שביקשו לצור אומה עברית המתבססת על טריטוריאליות וחילוניות וזיקתה היא למזרח הקדום, לא ליהדות. הכנענים שללו כל קשר עם הגולה, וביקשו להכניס תחת האומה גם ערבים ולא יהודים אחרים החיים בישראל. בניגוד לציונות שנעה והתגבשה תוך כדי תהליכים טבעיים שהיה בהם מימד לאומי טריטוריאלי וחילוני, הכנענות ביקשה להציג דוקטרינה פוליטית תרבותית מגובשת. הם ראו את הציונות כמבנה על כוזב שיוביל להתפוררת החברה, ובשל הביקרות הזו נתפסו כאיום גדול אף יותר מהאורתודוכסיה. הם הוקעו מהחברה, זכו לכינויי גנאי ולמעמד של כופרים.

רקע היסטורי ע' 332-333

בפריס של שנות ה-30 התפתחה הגות רדיקאלית שהעניקה לתודעה הלאומית-טריטוריאלית גם רציונליזאציה וגם מודל היסטורי. כאשר חוגי אינטלגנציה יהודית בא"י חיפשו תודעת שייכות וזהות, הם אימצו את התיאוריה הזו והפכו אותה לכנענות, שהתגבשה בא"י בשנות הארבעים. התנועה הזו דרשה לאומיות טריטוריאלית המסתמכת על תולדות ישראל ומקומו במזרח הקדום, ללא קשר לתפיסת היהדות הדתית.

 

התפתחות תוכנית של הכנענות (תוכנה של הכנענות- ע' 331)

הכנענות, בדומה לציונות, ראתה עצה כתנועה תחייה עברית הפעולה גם בחידוש הריבונות וגם בחידוש התרבות. הציונות ראתה חשיבות ב"עבריות" וברצון להתנתק מערכים האסתטיים של יהודי הגולה, על ידי יצירת מגמה אינטלקטואלית אידיאולוגית וחילונית בארץ ישראל. אולם, לדעת הכנענות, הציונות מימשה זאת רק באופן חלקי. בציונות התגלו מגמות והלכי רוח אמפוריים שהלכו יד ביד עם טריטוריאליות וחילונות. אולם, אלו היו רק תהליכים טבעיים ולא מכוונים, בעוד שהכנענות הציבה תהליכים אלו כדוקטרינה פוליטית ותרבותית מגובשת, כאידיאולוגיה של ממש. אחדת הדוגמאות היא ה"צבר"- הכנענות רואה בו תכונה ביולוגית או עובדה ביוגרפית חסרת עומק, הצבר הוא לא מציאות רוחנית תרבותית שלמה.

ולכן, גם המסקנות של הכנענות מהלכי הרוח היו שונות: האידיאולוגיה הכנענית גרסה שהניתוק מהעולם היהודי יוביל את החברה היהודית בא"י לחברה לאומית ריבנות העומדת בזכות עצמה . מצד שני חברה זו תהווה אוונגרד לאומי שיאחד סביבו אוכלוסיות נוספות (ערבים מוסלמים, קבוצות אתניות נוספות בישראל) ויחד הם יהיו האומה העברית החדשה. הם התנגדו לחוק השבות, לעלייה חופשית, לקיום קשרים פיננסים ופוליטיים עם יהודי התפוצות, לכל דבר שמקושר ליהדות. הם דרשו הפרדה מוחלטת בין דת ומדינה, וחיוב ערבים ויהודים ללמוד בבתי ספר חילוניים ששפתם עברית.

בגלל הקיצוניות של הכנענות היה קל להכתימה, היא נתפסה לא אחת כהתבוללות עצמית, כהפיכת היהודי ללא יהודי, בתוך חברה יהודית.

שלושה פירושים לחקר הכנענות- ע'  329

  1. קוריוז היסטורי של קבוצת אנשי עט שביקשו להציע תפיסה חדשה של תרבות עברית טריטוריאלית.
  2. דגם חלופי לאידיאולוגיה הציונית, בייחוד בשנות החמישים היוותה אתגר אינטלקטואלי להגמוניה הציונית.
  3. כנענות הנובעת מתהליכים סוציו תרבותיים אימננטים, אין זה אתגר אינטלקטואלי יזום, אלא תהליך טבעי הפועל באופן גלוי וסמוי בחברה הישראלית. האידיאולוגיה הציונית היא מבנה על מלאכותי והכנענות היא התפתחות מחייבת שתגרום לחברה להתנער מממבנה העל.  הכנענות עצמה תסכים לפירוש הזה.

את חוזק הפירוש השלישי ניתן להבין דווקא ממי שחש מאוים וממי שראה צורך להיאבק בכנענות. אחד הצעדים הבולטים היה הפיכת השם כנענות לשם גנאי המייצג קבוצה בוטה, סהרורית, שכל עיסוקה הוא טרירואליות חילונית. המעניין הוא כי בחקר הציונות באותה תקופה אנו מוצאים שתי קבוצות שמתנגדות לה: האורתודוקסיה והכנענות. מובן מדוע האורתודוקסיה תבטל את קיום הכנענות ותנסה לטבוע בה גנאי, אולם השאלה היא מדוע הציונות החילונית תיאבק בה כה קשה. התשובה היא כנראה חוזק האיום שהכנענות הציבה.

הכנענות כאידיאולוגיה וכתנועה בהשוואה לציונות – ע' 330

מאפייני הכנענות, בניגוד לציונות:

  1. אידיאולוגיה ופרוגרמה של קבוצה מגובשת ומאורגנת שפעלה במספר דרכים תרבותיות.
  2. מעולם לא הציבה כוח פוליטי מאורגן ובעל השפעה.
  3. תמיכה מבעלי ברית מחוץ לגבולות ארץ ישראל עמדה בסתירה לאידיאולוגיה.
  4. מתחה ביקורת על הציונות שאינה חילונית מספיק, אינה לאומית-רומנטנית מספיק, ולא מדינית אקטיביסטית מספיק.

בשיתוף עם הציונות:

  1. החברה הישראלית היא בריאה היסטורית חדשה ולגטימית.
  2. הפיכת ישראל לבעלת מערכת נורמטיבית חילונית.
  3. הסכמה עם הזרמים הרדיקאלים בציונות על המפה הטריטוריאלית. הכנענים קראו "ארץ קדם" למה שהציונים קראו "גבולות ההבטחה".

בעבור הכנענים, הציונות לא הצליחה לכונן חברה לאומית טריטוראילית משמעותית בגלל שהייתה קשורה ב"חבל הטבור" ליהודי התפוצות, היהדות והעולם היהודי הם אבני הריחיים.

השבר בכנענות- לאומיות אינטגרטיבית ולאומיות אזרחית-  ע' 333

בכנענות היה מימד נרחב של היסטוריה- התרפקות אנרכיסטית כמעט על תקופת המקרא. ולעומת זאת, הם ביקשו לפעול בעולם המודרני פוליטי. הפער בין האנרכיזם והמודרניות הוביל לשבר פנימי.

לאומיות אינטגרטיבית- אבות הרעיון הכנעני, יונתן רטוש וע.ג.חורון, ראו בחזונם ליכוד של היישוב היהודי והלא יהודי בא"י לחברה לאומית אחת שלה תודעה לאומית טריטוראילית משותפת. התרבות תצמח מתוך הסביבה הטבעית, לא מתוך הגולה, ולכן תשרור הבנה ותמונת עולם משותפת לכל הדרים בישראל. בדומה לתרבות האורגנית סביבתית כאן, כך הייתה גם תרבות המזרח הקדום והעבר המשותף הזה הוא כוח מטא-היסטורי הכופה עצמו על המציאות, ותהפוך את כולם ל"עבריים". זו הייתה דוקטורינה בעלת אופי מיסיונרי וטוטליטרי היא תבעה להפוך את האחדות המדינית-טריטוריאליות לאחידות תרבותית, וזה יקרה רק אחרי מלחמת אזרחים בלתי נמנעת במזרח התיכון. מבקריה כינו זאת "אימפריאליזם יהודי-עברי",

לאומיות אזרחית- כתוצאה מהביקורת נולד נוסח מתון יותר בשנות החמישים- לאומיות אזרחית שתאפשר פלורליזם תרבתי, דוגמת ארה"ב. היא תתבצע תוך השתלבות של החברות, אך תדרוש ניתוק מהעולם היהודי והמוסלמי. עם הזמן זרם זה התנסח במונחים של אומה עברית-ישראלית שתכלול יהודים לשעבר, ואומה פלסטינאית ערבית הכוללת ערבים בשטחי ישראל, והאידיאל הוא דו קיום בין שתי האומות בתוך אותה מסגרת מדינית. זרם זה לא דיבר על הפיכת ערביי א"י לחלק אינטגרלי של האומה העברית, הם מיעוט במסגרת מדינית אחת, כלומר שותפות אזרחית ולא זהותית.

התפקיד ההיסטורי של הכנענות (התנופה והכישלון) – ע' 334

בשנות הארבעים, על רקע השואה, לא הייתה לכנענות השפעה ניכרת. הם היו קיצוניים למדיי, ופרסמו מאמרים כי השואה היא רצח עם באירופה ולא שואה לאומית היסטורית. יותר מכך, הם חששו כי בעקבות השואה היישוב יחזור להערכתו ודאגתו לגולה.

בשנות החמישים הכנענות צברה תנופה בקרב דור הצברים. הכנענות הציבה את הנוער ככזה שחירף נפשו במלחמת העצמאות למען הקמת מדינה עברית שקמה עליו לדכאו, מדינה שהפכה מחלום לגולם. הם יצרו "פסימיזם תרבותי" בצורת יצירות ספרותיות וסאטיריות. ההרגשה הייתה שזו תנועה בעלת פוטנציאל שעדיין לא הגיעה למימושו, והיא משוקעת עמוק בחברה הישראלית החדשה.

אולם, עם הזמן הכנענות הפכה לאיום, והוצגה כתנועת כפירה,  בגלל ששיקפה היטב כמה נקודות תורפה של הציונות:

  1. תחייה עברית- הציונות לא הצליחה לממש זאת, היא לא הציבה חלופה מלאה שלמה ובוטחת בעצמה של תודעה יהודית לאומית חילונית, והתפשרה עם הממסד הדתי.
  2. חברה יהודית אינטגרטיבית- הציונות עם הזמן ויתרה על רעיון האחידות ויצירת חברה חדשה, ואפשרה טיפוח ושימור של מסורות אתניות תרבותיות שונות.
  3. קשר טריטוריאלי- הציונות נכשלה בניסיון ליצור יהודי ישראלי מולדתי, ובפועל נתנה לגיטימציה ליהודי גלותי, והצבת ישראל כמרכז יהודי נוסף, ולא כיחיד.

מנקודת מבט כנענית הציונות לא נכשלה תוך כדי העשייה, אלא נולדה כושלת ומכשילה מטבע בריאתה.

סיכום ע' 336

מנקודת מבט כנענית:

  1.  כל עוד ההגמוניה הציונות שלטת ושולטת החברה הישראלית נדונה להתפוררות פנימית ולניוון.
  2. מדינת ישראל היא לא מדינה ציונית, הציונות היא מסך כוזב המכסה על התרקמות חברה לאומית חדשה. הכנענות עדיין צעירה אך בבוא היום תפרוץ ותהפוך לאומה עברית.
  3. משלא הצליחה הכנענות להפוך לאידיאולוגיה מדריכה ומאיצת תהליכים, תפקידה הוא להפוך לאידיאולוגיה מבקרת.
  4. התהליכים ההיסטורים והטבעיים יעשו את שלהם, יש דטרמינזים, ועד אז הכנענים יבטאו את הפסימיזם התרבותי והפוליטי שבאידיאולוגיה הציונית.

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: