יש מקומות שמזמינים אותנו לדבר – והמדבר מזמין אותנו לשתוק. הוא מרחב של יופי חד, של זמן שנמתח, של אופק שמקטין אותנו אבל גם מפנה מקום למשהו גדול יותר: מחשבה, אמונה, זיכרון, או פשוט נשימה. כאן תמצאו עשרה ציטוטים על המדבר – כמרחב של מים וחסר, של רוח ושתיקה, של עלייה לרגל פנימית ושל געגוע עתיק.
המדבר כצמא וכמקור
סוד יופיו של המדבר, שהוא צופן אי-שם בחובו מקור מים חיים
מים הם הזהב של המדבר
המדבר כשתיקה וכאינסוף
המדבר כל כך עצום, והאופק כל כך רחוק, שהם גורמים לאדם להרגיש קטן, וכמו שהוא צריך לשתוק
לילה נשפך על המדבר. זה הגיע פתאום, בסגול. באוויר הצלול, הכוכבים נקדחו מהשמים, והזכירו לכל צופה קשוב כי במדבריות ובמקומות הגבוהים נוצרים דתות. כשבני-אדם אינם רואים דבר מלבד אינסוף חסר תחתית מעל ראשם, תמיד יהיה להם דחף נואש למצוא משהו שיחצוץ ביניהם.
המדבר כקודש וכנוכחות
מדבר זה לא היעדרם של בני-אדם, אלא נוכחותו של אלוהים
המדבר כעלייה לרגל אל העצמי
אם המדבר קדוש, זה בגלל שהוא מקום נשכח שמאפשר לנו לזכור את הקדוש. אולי בגלל זה כל עלייה לרגל למדבר היא עלייה לרגל לעצמי. אין מקום להסתתר ולכן אנו נוכחים
זו התחושה של גבעות המדבר, שיש מספיק מקום ומספיק זמן
מדבר … הוא מקום טוב מאוד למצוא את עצמך. או לאבד את עצמך
יש אנשים שאלוהים גדול עליהם במדבר הזה
המדבר כזיכרון מקראי
זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
