יאניס ורופאקיס, הכלכלן היווני ואחד הקולות הבולטים בביקורת על הכלכלה הגלובלית, טוען בספרו טכנופיאודליזם: מה הרג את הקפיטליזם שאנחנו חיים כבר בתוך מציאות כלכלית חדשה, גם אם רובנו עדיין לא מודעים לכך. לטענתו, הקפיטליזם – השיטה הכלכלית ששלטה בעולם במשך מאות שנים – כבר לא מתפקד כפי שהכרנו. שווקים ותחרות חופשית הוחלפו על ידי פלטפורמות דיגיטליות ותאגידי טכנולוגיה ענקיים, שהפכו לאדונים הפיאודליים החדשים של הכלכלה העולמית.
מה זה טכנופיאודליזם?
ורופאקיס טוען שהכלכלה שלנו כבר לא מבוססת על קפיטליזם תעשייתי שבו מפעלים מייצרים מוצרים ומוכרים אותם בשווקים. במקום זאת, המערכת החדשה פועלת כמו הסדר הפיאודלי של ימי הביניים: כוחם של "בעלי ההון" הישנים, שהתעשרו מהפקת רווחים מהשקעות וייצור, הולך ופוחת, ובמקומם צומחים בעלי הפלטפורמות – ענקיות טכנולוגיה שמרוויחות מהשליטה בתשתיות הדיגיטליות של חיינו.
אם בעבר ההון המרכזי היה מפעלים, מכונות ואדמות חקלאיות, הרי שהיום מקור העושר הוא הון הענן (Cloud Capital) – הבעלות על הפלטפורמות שמתווכות את רוב הפעילות הכלכלית בעולם. פלטפורמות אלו, כמו אמזון, אפל, גוגל, מטא (פייסבוק) ומיקרוסופט, אינן עוסקות רק במכירה של מוצרים או שירותים. הן למעשה שולטות בנכסים הדיגיטליים החיוניים לכל פעילות עסקית: מסחר, תקשורת, מידע, בינה מלאכותית, ושירותי ענן.
איך זה קרה?
ורופאקיס מזהה שני גורמים עיקריים שהובילו לקריסת הקפיטליזם והמעבר לטכנופיאודליזם:
- הפרטת האינטרנט על ידי חברות טכנולוגיה ענקיות – ברגע שחברות כמו גוגל, אמזון, מטא ואפל הצליחו להשתלט על התשתיות הדיגיטליות העיקריות, הן הפכו ל"שער הכניסה" לכלכלה המודרנית. כיום, כל עסק – קטן כגדול – חייב לפעול דרך הפלטפורמות שלהן כדי להגיע ללקוחות.
- התגובה של הממשלות למשבר הכלכלי של 2008 – כדי להציל את הכלכלה מקריסה, הבנקים המרכזיים בעולם הזרימו טריליוני דולרים לשווקים הפיננסיים. אבל הכסף הזה לא הלך לחדשנות או לתעשייה – הוא הגיע בעיקר לטכנולוגיות פלטפורמה, שהפכו את עצמן למונופולים החזקים ביותר בעולם.
הבדל מרכזי: רווח מול דמי שכירות
המעבר מקפיטליזם לטכנופיאודליזם לא קרה רק בגלל גידול בעוצמתן של חברות הטכנולוגיה, אלא גם בגלל שינוי יסודי במנגנון הכלכלי המרכזי: המעבר מרווחים לדמי שכירות (Rent).
בקפיטליזם הקלאסי, עסקים מרוויחים מהפרש בין ההוצאות שלהם לבין הכנסותיהם – כלומר, מהרווח שהם מפיקים מעבודה, ייצור ומכירה של מוצרים. אך בטכנופיאודליזם, המודל העסקי השתנה: ענקיות הטכנולוגיה אינן תלויות ברווחים מהמסחר המסורתי, אלא בגביית "שכירות דיגיטלית" על עצם הגישה שלהן לפלטפורמות שהן מחזיקות.
לדוגמה:
- אמזון גובה דמי שימוש מכל מוכר שמשתמש בפלטפורמה שלה.
- גוגל ופייסבוק גובות כסף על חשיפה דרך פרסומות, מה שהופך כל עסק ל"תלוי-שכירות" בהן.
- אפל מחייבת מפתחים לשלם לה עמלות גבוהות על אפליקציות שמופצות בחנות שלה.
אז מה הבעיה?
בעולם כזה, אין תחרות אמיתית – כל מי שרוצה לעשות עסקים נאלץ לשלם מס פיאודלי למספר מצומצם של שליטים דיגיטליים. במקום שווקים תחרותיים שבהם יזמים יכולים לשגשג בזכות חדשנות, אנחנו מקבלים מערכת שבה ההצלחה של עסקים קטנים תלויה במידת ה"חסד" שהפלטפורמות מוכנות להעניק להם.
בנוסף, ורופאקיס מסביר כיצד המשתמשים עצמם הפכו לאיכרים הדיגיטליים של התקופה החדשה: כל אינטראקציה שלנו ברשת – חיפושים בגוגל, לייקים בפייסבוק, קניות באמזון – מייצרת נתונים שהחברות אוספות ומוכרות הלאה. כלומר, אנחנו לא רק צרכנים, אלא גם עובדים לא-משולמים שמייצרים ערך עבור ענקיות הטכנולוגיה.
ורופאקיס מציע כמה פתרונות רדיקליים:
- להפוך את הפלטפורמות הדיגיטליות לרכוש ציבורי, כמו תשתיות חשמל או מים, כך שינוהלו לטובת הכלל ולא לטובת הרווחים של קומץ מיליארדרים.
- להשיב שליטה על הנתונים למשתמשים, כך שכל אדם יוכל להחליט אם ואיך הנתונים שלו ישמשו למסחר, במקום שהחברות יקצרו מהם רווחים בלעדיים.
- להקים מודלים כלכליים חדשים, שבהם הרווחים מהטכנולוגיה יחולקו בצורה צודקת, ולא ירוכזו אצל קומץ תאגידים.
לאן הולכים מכאן?
לטענת ורופאקיס, אם לא נבין שהקפיטליזם כבר מת ושאנחנו חיים תחת משטר כלכלי חדש, לא נוכל להיאבק על שינוי. הפערים החברתיים ימשיכו לגדול, הכוח ימשיך להתרכז בידי קומץ של לורדים דיגיטליים, והאפשרות לחדשנות ותחרות אמיתית תלך ותיעלם.
השאלה הגדולה היא האם נישאר בתוך שיטה שבה כולנו צמיתים דיגיטליים, תלויים בגחמות של ענקיות הטכנולוגיה – או שנמצא דרך לשחרר את הכלכלה מהפיאודליזם החדש ולבנות עתיד שבו הטכנולוגיה תשרת את האנושות, ולא להפך.
