המנהל הציבורי בדמוקרטיות
מבוא לפוליטיקה השוואתית -סיכומים
המנהל הציבורי בדמוקרטיות מורכב ממיניסטריונים / משרדים. יש מס' משרדים כאשר בכל משרד יש היררכיה: הנהלה, אגפים, מחלקות. יש צמרת שאמורה להיות המוח ומתכננת מדיניות בהתאם להוראות הפוליטיקאים. בכל העולם, יש דמיון רב בין משרדי הממשלה. ככל המדינה המודרנית מתפתחת יש התווספות של משרדים. זה תמיד התחיל עם בטחון, פנים וחוץ משום שהמדינה היא המונופול על כוח הכפיה. כמו כן יש צורך במשרד אוצר שיגבה מיסים כדי שהמדינה תרוויח. נוספו לכך משרדים שדואגים לתפקודים של החברה כמו משרד החקלאות ועם התפתחות מדינת הרווחה קמו משרדי רווחה וחינוך. בשנים האחרונות יש גם משרדים לאיכות הסביבה. בכל משרד יש עובדי מדינה בכירים שמהווים גשר בין הפוליטיקאים לבין הפקידות. כלומר, יש עמימות בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המנהלי. במרבית המקרים, ארגון המשרדים הוא ארגון היררכי ברור. יש מדינות שבהן הארגון הוא מבוזר יותר וזה מאפיין את ארה"ב ששם הקונגרס מקים משרדים ולא הנשיא וזה מקשה עליו.
מעבר לזה, יש גופים ציבוריים רבים שאינם מיניסטריונים שיש להם אמון ציבורי ואוטונומיה, למשל נאס"א שלא כפוף לפיקוח משרד ממשלתי. מקימים גופים שאחראים לפונקציות ספציפיות. רוצים לבודד את היחידות האלו מהשפעות פוליטיות. יש לזה יתרון פונקציונאלי. יש פה בעיה של זריקת אחריות משום שלא ברור למי לבוא בטענות.
אחת המגמות שבולטות היום במנהל הציבורי ברמה המקומית וברמה הלאומית זה המעבר מהעשייה עצמה לרגולציה, העברת תפקידים לגופים פרטיים. כאשר המדינה שומרת לעצמה את תפקיד הויסות שזה אמור לאפשר תחרות ויעילות בביצוע. המדינה פחות מספקת שירותים ועושה יותר רגולציה. אחת הבעיות שהיא לדאוג שאנשי המנהל יתנו דו"ח על מעשיהם. אנשי המנהל משפיעים על המדיניות משום שיש להם ידע ומומחיות. איך ניתן לדאוג שהם יעשו בסופו של דבר את רצון הציבור ולא "ישימו פס". איך ניתן להבטיח שאנשי המנהל יבצעו את המדיניות כפי ולא ישפיעו עליה בעצמם? יש מדינות שבהם עושים מינויים פוליטיים בצמרת. בארה"ב כל נשיא ממנה כ-300 משרות אמון בצמרת הממשל האמריקאי. המינויים הפוליטיים נועדו להבטיח ששר / נשיא יוכלו לממש את המדיניות שלהם. זו דרך אחת להבטיח היענות, כלומר שהמנהל לא יישלט ע"י העובדים הבירוקרטים. דבר נוסף הוא מנגנוני בקרה, כמו כללים פורמאליים, מערכת שיפוט פנימי, מבקר מדינה. מנסים לשמור על מנהל תקין וזה היענות לציבור. יש פיקוח הולך וגובר של הפרלמנטים בעולם על מעשי משרדי הממשלה. יש מגמה של התחזקות כזו גם בישראל שמתבטאת לחקיקה שקובעת שאנשי ציבור חייבים להופיע בפני ועדות הכנסת. התקשורת החופשית עוסקת במחדלים של הבירוקרטיה.
