הלאומיות
הלאומיות– תנועה שהושפעה משני הזרמים ובמקור צמחה על ברכי המהפכה הצרפתית. הלאומיות היא מצב שבו היחידה הפוליטית (המדינה) והיחידה הלאומית האתנית (הלאום) חופפות זו את זו (גלנר)
התפיסה האירופית של ימי הביניים ראתה באוכלוסייה כרכוש ולכן היו מצבים בהם מלכים ממוצא מסוים שלטו על נתינים ממוצא אתני אחר. הלאומיות, מנגד, אינה מניחה למצבים כאלו להתרחש.
סיטון-ווטסון- טען כי אומה קיימת בשעה שקהילה מסוימת רואה עצמה כמי שמעמידה אומה או מתנהגת כאילו היא מעמידה אומה. כלומר, הלאומיות היא מושג תודעתי והחידוש בהגדרה זו הוא שלא מדובר על מושג אובייקטיבי.
המדינה המודרנית זקוקה לגורם מגייס על מנת שתהיה זיקה אליה- אינטרסים משותפים, טריטוריה, שיוך אתני, תרבות משותפת, היסטוריה וכו'…
יש באירופה שני סוגים של לאומיות:
1. לאומיות מאחדת – איחוד של קבוצות בעלות מכנה משותף, במסגרת מדינית. למשל איחוד גרמניה על ידי ביסמארק- גרמניה שהייתה בתחילה מורכבת מנסיכויות רבות אוחדה למדינה אחת.
2. לאומיות מפצלת – כאשר קבוצה מתוך המדינה מחליטה להתנתק ממנה ולהתנהל כישות עצמאית כמו למשל האירים שהתנתקו מבריטניה והקימו את אירלנד, הנורבגים שהתנתקו משבדיה.
מי מתנגד ללאומיות?
- כנסייה ואצולה- האליטות הישנות שהיו הקבוצות השולטות בעידן הטרום לאומי.
- אליטות כלליות- המעמד הבורגני- לא מעוניינים בלאומיות שכן הם רוצים שיהיה שקט ושלא תהיה מהפכה בכדי שיוכלו להמשיך לסחור.
- קומוניסטים / אנרכיסטים- כל קבוצה שהאידיאולוגיה שלה היא אוניברסאלית, שואפת למדינה אחת, עולם אחד שכולו מנוהל עפ"י האידיאולוגיה שלהם.
- פטריוטיות – אהבת המולדת. המצאה של הלאומיות שמאפשרת לה לרתום אחריה אנשים.
השפה מבחינות רבות מהווה תשתית ללאומיות שכן הלאומיות המודרנית היא תוצר מודרני והמדינה המודרנית היא מדינה לאומית- אחד התוצרים של חברה מודרנית הוא החינוך אשר בו יש צורך בשפה אחת. אנשים צריכים לתקשר בשפה. הזיקה בלאומיות היא עצם זה שאנו יכולים לדבר זה עם זה.
כשמדברים על לאומיות קיימות שתי גישות תיאורתיות :
- הגישה הרומנטית (פרי מודריאלית)-גישה זו רואה את הלאומיות כתופעה היסטורית בעלת שורשים עתיקים שהיו רדומים עד כה. אומנם מדינת הלאום הוא מושג מודרני אך שורשיו בעבר.
- הגישה המודרנית- גישה זו תופסת את הלאומיות כתופעה חדשה שמיוחסת לעידן המודרני וקשורה לתהליכים שהתרחשו בעידן זה כגון התעשייה, החינוך והקדמה.
