מקורותיו של הרמב"ם

סקירה היסטורית של המקורות של הרמב"ם

המקור הפילוסופי המרכזי של הרמב"ם כנראה שלא היה אריסטו. אבות העולם היווני הם אפלטון ואריסטו. במרוצת המאות ה-2 וה-3 לאריסטו, נכתבו פירושים חדשים לאפלטון. לגרסה הכי מזוקקת לפירושים לאפלטון קוראים ניאו-אפלטונים (למרות שהם קראו לעצמם אפלטונים). הם עשו סינתזה מעניינת בין אריסטו לאפלטון, לא חשבו שיש סתירה ביניהם בד"כ (למרות ההנחה האקדמית היום שיש סתירה ביניהם). עשו סינתזה בין חכמות סטואיות, פיתגורס וחכמות כאלה לבין אפלטון. זו הסינתזה הגדולה של התקופה הקלאסית. החכמה הזו נדדה בעקבות תהליכים שקרו באימפריה הרומית וחורבן האקדמיה היוונית. במאה ה-9 מתחילים לתרגם את הכתבים האלה לערבית, כגון בתרגומים של אל-קינדי, האחים הטהורים (מעיראק). פתאום החומר היווני, בעיקר בזיקוק הניאו-אפלטוני שלו, עובר לעולם המוסלמי. אל-קינדי כתב ספר שהוא תמצות מוסלמי של "אנדות" של פלוטינוס – מי שבמשך 1,700 שנה היה מיסודות הפילוסופיה, ניאו-אפלטוני. האנדות הן זיקוק של תורת פלוטינוס לתוך סדרה של ספרים, ע"י תלמידו פרופיריוס. את הפרפראזה לערבית מוסלמית של האנדות של פלוטינוס, ייחס אל-קינד לאריסטו. הוא קרא לספר "התיאולוגיה של אריסטו". חכמי ימה"ב קוראים את התאולוגיה של אריסטו, נפגשים עם פילוסופיה ניאו-אפלטונית, ומשוכנעים שזה אריסטו. אריסטוטליות היא לא לגמרי אריסטו. אנו רואים שגם היוונים עשו פסבדו-אפיגרפיה. אנשים לא יודעים שהם קוראים סינתזה, הם חושבים שהם קוראים אריסטו. הרבה מהפילוסופיה היהודית היא אריסטוטלית בתודעה שלה וניאו-אפלטונית במהותה.

קיימות כאן כמה תנועות של הרוח. פלוטינוס לא התעניין בדת כי אם במציאות. כך גם לא אריסטו או אפלטון. לכן לא היתה להם את בעיית ההתנגשות בין דת לפילוסופיה. כשדעותיהם הגיעו לערבית, מלומדים מוסלמים התחילו להתמודד עם זה. הרמב"ם התמודד עם זה בעקבותיהם, ובעקבותם תומס אקווינס. הראשון שהיה צריך להתמודד עם השאלה הזו היה פילון האלכסנדרוני. החוקר שאוהב להתעסק איתו הוא וולפסון. פילון היה צריך לגשר בין הפילוסופיה של אפלטון שנראית לו אמת לבין התנ"ך שנראה לו אמת. לכן פילון קורא קריאה אלגורית בתורה. זה פרוייקט ענק של פילון. הוא ביוונית, כי יש יהדות תוססת שיודעת יוונית – באלכסנדריה. התנ"ך שלהם הוא תרגום השבעים. עם הזמן היהדות הזו דועכת, וכל החכמה של פילון נעלמת. כך בימה"ב כל מה שפילון עשה בתקופה ההלניסטית (המאה ה-1 לספירה) נשכח, אך כל החכמים עושים בעצם אותו דבר כמו פילון. וולפסון טוען שהם לא ידעו שיש פילון, אך הם הושפעו ממנו. כי החכמה של פילון וספריו נלקחו ע"י אבות הכנסייה, שעשו את הסינתזות שלהם בהשראתו. וכשהאסלאם כבש מרחבים נוצריים הם ירשו את הסינתזות שלהם. והרמב"ם הושפע מהאסלאם. כלומר, השפעתו מהאסלאם היא בעצם חיבור מחדש למקור יהודי – פילון.

היהודים גילו את פילון במאה ה-16. עזריה מן האדומי, איטלקי, גילה אותו. המטרה של פילון היתה לבחון את הפילוסופיה בקנ"מ דתי ואת הדת בקנ"מ פילוסופי. שפינוזה אמר שזה לא מה שצריך לעשות אלא להפריד. בכל שנות הפילוסופיה הדתית, מי שיצר אותה היה יהודי – פילון, ומי שפירק אותה היה יהודי – שפינוזה.

החכמים ימי-הביניימים מהם הושפע הרמב"ם הם אלפראבי, אבן סינא, אבן מאג'ה. הם פרשנים של פילון ואריסטו. יש פרשנות בימי הביניים פרשנות ערבית לפרשנות יוונית לאריסטו. אריסטו של ימה"ב אינו אריסטו כי אם פירושים ועיבודים שלו. אם רוצים להבין את התקופה הזו, חשוב לא רק להבין את אריסטו, אלא גם את הפירושים, ובעיקר את התיאולוגיה של אריסטו (של פלוטינוס).

לא דיברנו על איבן רושט, גם כי הוא ממש אריסטו, וגם כי הרמב"ם לא הכיר אותו ולא הושפע ממנו (למרות שתלמידיו של הרמב"ם כן הושפעו ממנו). הוא בן דורו של הרמב"ם, ויש שחושבים בגלל זה שהם נפגשו פעם.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם

13 ציטוטים על לאומיות

היא מניעה את העולם כבר הרבה זמן אך האם היא טובה לו? ציטוטים (ביקורתיים) על לאומיות ופטריוטיות

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: