פילוסופיה יוונית: מנון \ אפלטון – חלק 1

מנון

ישנם שלושה פרדוקסים בדיאלוג מנון:

1. שום אדם אינו עושה עוול מרצונו – אמונתו הבסיסית של סוקרטס
2. הפרדוקס של מנון: אי אפשר ללמוד שום דבר
3. הסגולה הטובה היא ידיעה אך לא ניתן ללמדה

הדיאלוג מנון שונה מהמוקדמים (ועל כן נכלל באמצעיים) בכמה אופנים:

–          דעותיו של סוקרטס: הוא אינו מוצג כמי שאינו יודע ובמיתוס אודות תורת ההיזכרות מראה כי יודע כמה דברים, כלומר מביע את דעתו

–          פרדוקס מנון

–          מיתוס אודות תורת ההיזכרות

–          שיעור הגיאומטריה

ניתן לחלק את הדיאלוג למבוא + שלושה חלקים:

1. הדיאלוג הסוקרטי ה'קלאסי': השאלה העיקרית בה עוסק הדיאלוג הנה: מהי 'הסגולה הטובה' –arete?

מנון שואל על אופן רכישתה – אם בלמידה, אם מהטבע או אם בתירגול. אבל לפני שעונים על השאלה 'איך רוכשים', יש לענות על השאלה 'מה רוכשים'. כדיאלוג סוקרטי מוקדם הדיאלוג מתחיל ב-4 הצעות להגדרה מצד מנון והפרכות מצד סוקרטס:

1)      מנון נותן הגדרה שמורכבת ממינים שונים של 'הסגולה הטובה' אצל גבר, אישה, סוגים שונים של אנשים. וסוקרטס מנגד מביא את דוגמת הדבורים ואומר כי מחפש הגדרה אחת שתתאים לכל המינים.  כמו כן, מביא כדוגמא את הבריאות כהגדרה כללית ואינה משתנה מגבר, לאישה, וכו'.

מנון נותן הגדרה שחסרה בה תכונה משותפת, תכונה שמאחדת את כל המינים לסוג אחד מה שמכונה אצל סוקרטס "דמות", כלומר eidos. בהקשר זה חשוב להעיר שאפלטון משתמש במונח זה מאוחר יותר בתורת האידאות. ה-idea, כיצד דבר מידמה לנו, לפי חושינו. כל הדבורים הם משתווים בעיננו, לפי אידאה מסויימת, לסוג אחד שאנו מסוגלים לזהות – דבורה.

סוקרטס אם כן, מבדיל בין 'מין' ל'סוג' כאשר מחפש את ה'סוג' המתאים להגדרה, מהו סוג הדבר שהנו ה'סגולה הטובה' ולא מהם מיני הסגולה הטובה כשם שנשאל איזה סוג חיה היא הדבורה ולא נצפה לקבל תשובה אודות מיני הדבורים השונים.  מנון נותן תשובה ספציפית ואילו סוקרטס מחפש תשובה כללית יותר.

2)      מנון מצטט את הגדרתו של גורגיאס לסגולה הטובה: היכולת לשלוט בבני אדם אחרים. סוקרטס נותן כדוגמא נגדית את העבד ומציע להוסיף להגדרה את המילים 'באופן מוצדק'.

מנון נותן הגדרה מצומצמת מידי שנכונה לחלק מאוד מסויים בחברה.

מנון מצטט את הסופיסטים (את גורגיאס) מבלי להבינם לעומק. סוקרטס מתקנו ואומר: היכולת לשלוט באנשים בצדק ולא בעוול. מנון מסכים מה שמיד מוכיח שאין הוא מבין את הסופיסטים שהרי עבורם הצדק הוא דבר יחסי שנוצר כדי לשרת את האינטרסים של האדם/חברה. הסופיסטים לא סתם כך יכניסו את המילה צדק להגדרה בלי לברר לעומק מהו צדק. שהרי אין זו הגדרה אבסולוטית על פיהם. סוקרטס מעלה את שאלת הצדק בכוונה אם כן ומשתמש בצדק במובן היווני הרגיל (פיזיס) ולא במובן הסופיסטי היחסי (נומוס).

מנון מקורב לסופיסטים ושאלה זו מחזירה אותנו לפרותגורס שאמר בדיאלוג הקרוי על שמו כי הוא מלמד את הסגולה הטובה. כמו כן, ידוע כי חוקי המוסר לדעתו אינם קיימים בטבע אלא תוצר מלאכותי של החברה ועל כן הם מתאימים עצמם לחברה וגמישים – "האדם הוא המידה לכל". במובן מסוים, זהו דיאלוג בין סוקרטס לסופיסטים…

3)      אז מנון טוען כי צדק הנו הסגולה הטובה. סוקרטס מסביר למנון שצדק אינו אלא חלק של הסגולה הטובה כלומר צדק כמו גם מתינות הם מינים של סגולה טובה. מנון ממשיך ומאפיין מינים: אומץ-לב, תבונה. סוקרטס נותן כדוגמא את הגדרת הצורה והצבע. הוא מסביר שלא ניתן להגדיר את הצורה ע"י מתן דוגמא של מין אחד של צורה (כמו עיגול) אלא יש לתת הגדרה שתכלול את כל הצורות. בדומה, הרי שאם נשאל מהו צבע, "לבן" איננו התשובה.

סוקרטס מסביר את הטעות בנסיון להגדיר את השלם בעזרת החלק. העיגול הוא חלק מהצורות אך אינו יכול להגדיר את הצורה, ה'לבן' הוא מין אחד של צבע ואין הוא מגדיר את הצבע כפי ש'צדק' ו'טוב' אינם יכולים להגדיר את הסגולה הטובה כי מהווים רק חלקים ממנה.

4)      מנון מנסה שוב: הסגולה הטובה הינה לרצות את הטוב ולהשיגו. סוקרטס מחדד ומוסיף שיש להשיגם באופן צודק שהרי הסגולה הטובה היא דבר טוב. ואז שוב הוא מסביר למנון שאין זו הגדרה טובה כי היא שוב נעזרת בחלק (הצדק) כדי להגדיר את השלם. מנון מבולבל וחלק זה מסתיים באפוריה.

סוקרטס שואף להצדיק את אמונתו הבסיסית כי "שום אדם אינו עושה עוול מרצונו." אזי אם מקבלים את הנחה זו נובע שמהגדרה זו של מנון אין הבחנה בין צדיק לרשע, כל בני האדם בעלי הסגולה הטובה. אבל הסגולה הטובה כן מבחינה בין טוב ורע ועל כן הגענו לסתירה. יתר על כן, הצדק הוא חלק מן הסגולה הטובה כלומר זוהי הגדרה מעגלית.

פילוסופיה יוונית – המדריך המלא

פילוסופיה יוונית: מתאלס עד אריסטו