אחד מהנושאים המרכזיים בהם היה ג'ון לוק חלוץ מחשבה הוא מושג הסובלנות (toleration). אין למושג זה תקדימים משמעותיים בפילוסופיה היוונית או בימי הביניים; הוא צמח כתולדה ישירה ממלחמות הדת שפרצו בעקבות הרפורמציה במאות ה-16 וה-17. בתקופה זו, כאשר הנצרות התפצלה לכתות רבות שנאבקו זו בזו, עלתה לדיון השאלה כיצד צריכה מדינה לנהוג כלפי מיעוטים דתיים בתוכה. לוק לא היה הראשון לעסוק בכך, אך היה המנסח השיטתי הגדול של רעיון הסובלנות במאה ה-17.
לוק דן בנושא באופן מעמיק באיגרתו הידועה "איגרת על הסובלנות". הוא פיתח שלושה טיעונים עיקריים להגנת עקרון הסובלנות:
טענה אפיסטמולוגית: אין לנו אפשרות לדעת בוודאות מהי האמת הדתית. גם אם אנו בטוחים בצדקת דרכנו, תמיד קיים סיכוי שאנו טועים. לכן, עלינו לגלות סובלנות כלפי דעות שונות משלנו.
טענה פרגמטית: גם לו ידענו את האמת הדתית המוחלטת, אי אפשר לכפות אמונה אמיתית בכפייה. אמונה היא מעשה פנימי, מצפוני, שאינו ניתן לאכיפה חיצונית. המדינה יכולה לחייב במעשים, אך לא להשליט אמונה בלב הפרט.
טענה מוסרית-פונקציונלית: גם אילו ניתן היה לכפות אמונה – אסור היה לעשות זאת. המדינה נועדה לשמור על שלום הציבור, ביטחונו ורכושו, ולא לעסוק בענייני דת ואמונה פרטיים. כאן מציב לוק את היסוד להפרדת הדת והמדינה.
בלב שלוש הטענות עומדת הבחנה מהפכנית בין התחום הציבורי לבין התחום הפרטי, הבחנה שתהפוך מאוחר יותר לאבן יסוד בתפיסות הליברליות המודרניות. תחום האמונה, לדעת לוק, שייך לפרט ואינו מעניינה של המדינה.
היקף הסובלנות ומגבלותיה
לוק מרחיב את רעיון הסובלנות לא רק לזרמים נוצרים שונים, אלא גם ליהודים ולמוסלמים – רעיון חדשני באותם ימים. עם זאת, הוא סייג את עקרון הסובלנות בכך שפסל את האפשרות להחיל אותו על אתאיסטים. לדעתו, אתאיסטים – שאין בליבם אמונה בסמכות טרנסצנדנטית – אינם מחויבים למוסר ולאמנה החברתית, ולכן לא ניתן לתת בהם אמון כחלק מהחברה האזרחית.
סובלנות, קניין וקפיטליזם
לצד רעיונותיו על סובלנות, לוק היה גם מאבות רעיון הקניין וחלוץ בתפיסת העולם הקפיטליסטית. לוק ראה בצבירת רכוש תהליך טבעי ולגיטימי, אך המעבר מכניין פיזי לכסף יצר, לדעתו, מצב שבו אין עוד חובה לדאוג לשימור זכויות הקניין של אחרים – תהליך שהוביל, בפועל, להתפתחותו של קפיטליזם בלתי מרוסן.
סיכום
לוק, בדרכו השיטתית והחדשנית, עיצב את התפיסה המודרנית של סובלנות כחובה פוליטית ומוסרית גם יחד, כנגזרת מהכרת גבולות הידיעה האנושית, מהבנת טיבה של האמונה הדתית, ומהבחנה עקרונית בין המרחב הציבורי לפרטי. תפיסות אלו, שהיו רדיקליות לזמנן, עומדות גם כיום בבסיס החשיבה הדמוקרטית והליברלית.
מתוך: תורת המידות והמדינה – סיכום
המקורות ההיסטוריים והרעיוניים של עקרון הסובלנות
