רנה דקארט (1596–1650) נחשב לאחד מהוגי הדעות החשובים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית, ולא פעם הוא מכונה "אבי הפילוסופיה המודרנית". לא בכדי: דקארט היה הראשון שביסס את הידיעה האנושית ואת מושג האמת על חוויית ה"אני" – הסובייקט – כמקור ראשוני ובלתי ניתן לערעור. בכך הוא הניח את היסודות לתפיסה החדשה של האדם כסובייקט ריבוני, חושב, מתבונן ומבקר – רעיון שישפיע עמוקות על כל הפילוסופיה שלאחריו, כמו גם על תחומי הפסיכולוגיה, הפוליטיקה, המדע והאמנות.

במוקד הפילוסופיה של דקארט עומדת קביעתו המפורסמת: "Cogito, ergo sum" – "אני חושב, משמע אני קיים". טענה זו מופיעה בהיגיון השני של הגיונות על הפילוסופיה הראשונית, ומתפקדת כנקודת מוצא לכל מערכת הידע. דקארט יוצא למסע רדיקלי של ספק מתודי: הוא מטיל ספק בכל מה שאינו ודאי לחלוטין – החושים, הגוף, אפילו עקרונות המתמטיקה. אך גם אם כל אלה מוטלים בספק, ישנה אמת אחת שהוא אינו יכול לערער עליה: עצם העובדה שהוא מטיל ספק, חושב – היא כשלעצמה מוכיחה את קיומו כסובייקט חושב.

מכאן ש"האני" של דקארט אינו תוצר של העולם, של מסורת, של שפה או של תרבות, אלא נקודת מוצא ראשונית ומובחנת – ישות בעלת תודעה, שמודעותה לעצמה היא תנאי מוקדם לכל ידיעה אחרת. כך נוצר מודל חדש של סובייקטיביות: האדם כסובייקט ריבוני, המסוגל להכיר את עצמו ולשפוט את המציאות מתוך מחשבה רציונלית ועצמאית.

אך לא מדובר רק בנקודת מוצא אפיסטמולוגית – דקארט גם מגדיר מחדש את הקשר בין האדם לעולם. בניגוד למסורות פילוסופיות שקדמו לו, שראו באדם חלק בלתי נפרד מהטבע או מהמארג הקוסמי, דקארט מציב את התודעה האנושית מחוץ לעולם – כישות עצמאית, שאינה תלויה באובייקטים החיצוניים. זוהי הבשורה הגדולה של המודרנה: הסובייקט אינו עוד תוצר של הסדר הטבעי, אלא מחולל מרכזי של משמעות, ערך ואמת.

השלכות התפיסה הזו רבות ועמוקות. המהפכה המדעית, למשל, נשענה במידה רבה על ההנחה שניתן להכיר את העולם באמצעות כלים רציונליים ואובייקטיביים – תפיסה שמתחילה אצל דקארט. גם רעיונות מודרניים כמו חופש, זכויות הפרט, אוטונומיה מוסרית ואחריות אישית נשענים על רעיון הסובייקט החושב והבוחר.

עם זאת, המודל הדקארטי של הסובייקט עורר גם ביקורת רבה. פילוסופים מאוחרים יותר – מקאנט ועד פוקו – הצביעו על הממד ההיסטורי, התרבותי והגופני של הסובייקט, וטענו כי אין "אני טהור" שמנותק מהקשרים חברתיים. ועדיין, היסוד שהניח דקארט – חשיבה כבסיס לקיום, תודעה כנקודת מוצא לידיעה – ממשיך להדהד עד היום.

בכך, דקארט לא רק ניסח משפט מפורסם, אלא חולל מהפכה בתפיסת האדם. הסובייקט המודרני – הרפלקטיבי, האוטונומי, החושב – נולד מתוך הרהוריו של דקארט, וממשיך ללוות אותנו.