הגיונות על הפילוסופיה הראשונית (במקור הלטיני: Meditationes de prima philosophia) הוא אחד החיבורים המרכזיים והמשפיעים של רנה דקארט, מייסד הפילוסופיה המודרנית. הספר פורסם לראשונה בלטינית בשנת 1641, ובהמשך תורגם לצרפתית באישור המחבר. מדובר ביצירה פילוסופית מהפכנית אשר מבקשת לבסס את הידע האנושי מתוך נקודת מוצא של ספק, ולהניח יסודות חדשים ויציבים למדע, באמצעות עיסוק בשאלות מטאפיזיות: מהו אני? האם העולם קיים? האם יש אלוהים?
הבדל מהותי מהמאמר על המתודה
בעוד המאמר על המתודה (1637) היה כתוב בסגנון פופולרי יותר ותיאר את המתודה הפילוסופית דקארטית באופן כללי, הגיונות הם גרסה מדעית, שיטתית ומעמיקה יותר. דקארט עצמו מתייחס לכך בפתיחה, כשהוא מציין שעתה הוא מציג את שיטתו בצורה מדויקת ומבוססת, שאינה נשענת על אינטואיציה בלבד אלא על עיון רציונלי.
כותרת שיש בה מתח: בין מדע להרהור
הכותרת של הספר, "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית", מכילה מתח מהותי בין שתי מגמות: מצד אחד, הרצון לבסס מדע ודאות חדש (primaphilosophia – פילוסופיה ראשונית); ומנגד, בחירתו של דקארט במונח "מדיטציות" (בתרגום הצרפתי), מרמזת על תרגול פנימי, אישי ואפילו רוחני. זוהי תפיסה מהפכנית של חשיבה: לא רק כתיאור שיטתי של מושגים, אלא כהתבוננות פנימית סובייקטיבית שמובילה לאמת ודאית.
הפילוסופיה הראשונית: מדע חדש מחייב מטאפיזיקה חדשה
דקארט טוען כי כדי לבסס את המדע החדש, יש קודם כל לעקור את היסודות הישנים. בעיניו, המטאפיזיקה האריסטוטלית – ששלטה מאות שנים – אינה תואמת עוד את תמונת העולם המדעית המשתנה. לכן יש צורך בפילוסופיה ראשונית חדשה שתתאים למאה ה-17: כזו שתתחיל לא מהתבוננות בעולם, אלא מהתבוננות פנימה – בסובייקט החושב. רק מתוך מודעות עצמית מלאה יכול האדם לגשת מחדש לשאלת האמת.
מדיטציות כתרגול: חשיבה בגוף ראשון
מבנה הגיונות מחולק לשישה "ימים", כלומר שש מדיטציות שכל אחת מהן נבנית על קודמתה. מדובר בתרגיל מחשבתי אישי, המזמין את הקורא לשחזר את מהלך המחשבה של דקארט בעצמו. הסגנון – אישי, אינטימי, כמעט דתי – משקף את ההשפעה הישועית על דקארט בצעירותו, ומעניק לפילוסופיה מימד פרקטי: חשיבה היא לא רק ידע מופשט, אלא מעשה נפשי.
אלוהים, הנפש והמדע: שלישייה קרטזיאנית
אחת הטענות המפתיעות של דקארט היא שאין אפשרות לבסס מדע אמיתי בלי להוכיח תחילה את קיומו של האל, ואת נפרדות הנפש מהגוף. רק אם האל קיים ואינו מרמה אותנו, ניתן לסמוך על התבונה שלנו. ורק אם הנפש שונה מהגוף, אפשר לייחס לה אחריות מוסרית ותודעה.
לכן, שתי השאלות המטאפיזיות המרכזיות – שאלת האל ושאלת הנפש – הן בעיניו הבסיס ההכרחי לכל מערכת מדעית. כאן טמון הרציונליזם הייחודי של דקארט: לא הכחשת הדת, אלא שימוש בכלים רציונליים כדי להוכיח אמיתות מטאפיזיות.
מחשבה אמיתית נוצרת בנקודת מבט אישית
דקארט מדגיש כי המחשבה מתחילה בגוף ראשון: "אני חושב, משמע אני קיים". זהו הרגע הקרדינלי של ההיגיון השני – גילוי ה"אני" החושב. החשיבה היא אינה מבט אל האובייקטים מבחוץ, אלא התמקדות אינטימית בתוך התודעה. דרך הנסיגה הפנימית מהעולם, נוצרת הקרקע לבניית עולם מדעי יציב.
סיכום: עיון מטאפיזי כתשתית למדע מודרני
הגיונות על הפילוסופיה הראשונית הוא ניסיון נדיר ועמוק לענות על השאלה: כיצד נוכל לדעת בוודאות? דקארט משלב בין תרגול אישי של הרהור לבין עקרונות שיטתיים של מתודה מדעית. השאיפה – לא פחות מבניית מדע חדש – מתחילה בהכרה עצמית, בזיהוי של הסובייקט החושב ובאישוש קיומו של האל. בכך, מציע דקארט רציונליזם מסוג אחר: כזה השואף לוודאות אך אינו מתנתק מהמימד המטאפיזי והאנושי של החוויה הפילוסופית.
דקארט \ הגיונות: ההיגיון הראשון
דקארט \ הגיונות – ההגיון השלישי
דקארט: סיבתיות, סולפסיזם ואינסוף
פילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
