בימים קדומים, כאשר העולם היה צעיר והאלים שלטו מפסגת הר האולימפוס, חי טיטאן בשם פרומתאוס. שמו, שפירושו "החושב מראש", העיד על תבונתו הרבה ויכולתו לצפות את תוצאותיהם של מעשים. פרומתאוס לא היה כשאר הטיטאנים או האלים הוא גילה עניין מיוחד ביצורים החדשים שהופיעו על פני האדמה – בני האדם.
פרומתאוס צפה בבני האדם מתהלכים על פני האדמה, חסרי אונים וחשופים לפגעי הטבע. בעוד האלים האחרים ראו בהם יצורים נחותים, הוא ראה את הפוטנציאל הטמון בהם. הוא החליט לקחת על עצמו את תפקיד המגן והמורה של האנושות ולספק להם את הידע והכלים הנחוצים להם על מנת לשרוד ולשגשג.
פרומתאוס המורה
ראשית, לימד פרומתאוס את בני האדם את אומנות הבנייה. הוא הראה להם כיצד לעבד אבן וחימר, וכיצד להקים מחסה מפני הגשם והקור. אך למרות התקדמותם, עדיין חסר לבני האדם הכלי החשוב ביותר – האש.
האש, מתנת האלים, הייתה אסורה על בני האדם. זאוס, מלך האלים, החליט למנוע מהם את הכוח הזה, אולי מתוך חשש שיהפכו חזקים מדי. אך פרומתאוס לא יכול היה לשאת את הסבל של בני האדם בלילות הקרים ובימים האפלים.בלילה אחד, כשהאלים ישנו, הוא התגנב אל האולימפוס. בזהירות, הוא לקח גחלת קטנה מהאש האלוהית והסתיר אותה בתוך גבעול חלול של צמח השומר. במהירות, הוא ירד בחזרה אל האדמה והעניק את האש לבני האדם.
עם האש, חייהם של בני האדם השתנו ללא הכר. הם יכלו עתה לחמם את בתיהם, לבשל את מזונם, ולהאיר את הלילה. יתרה מזאת, האש אפשרה להם לפתח כלים ונשק, ולהתקדם בצעדי ענק. פרומתאוס לימד אותם גם את אומנות עיבוד המתכות, הרפואה, ואפילו את הכתב.
עונשו של המורד
אך השמחה לא ארכה זמן רב. כשזאוס גילה את מעשהו, זעמו בער כמו האש שנגנבה. הוא ראה במעשה של פרומתאוס בגידה חמורה וחשש מהכוח הגובר של בני האדם.
העונש היה אכזרי. פרומתאוס נכבל בשלשלאות כבדות אל צוק בהרי הקווקז הרחוקים. שם, מדי יום, היה מגיע נשר ענקי ומכלה את כבדו. בלילה, היה הכבד צומח מחדש, רק כדי שהעינוי יחזור על עצמו למחרת. למרות סבלו הנורא, פרומתאוס לא התחרט על מעשיו. הוא ידע שהאש שהביא לאנושות תוביל אותה לגדולות, ושהידע שהעניק לה יאפשר לה להתפתח ולשגשג.
במשך דורות רבים סבל פרומתאוס את עונשו, עד שלבסוף שוחרר על ידי הגיבור הרקלס. אך סיפורו לא נשכח. בני האדם זכרו את הטיטאן שהקריב את עצמו למענם, והוקירו את מתנותיו – האש, הידע, והתקווה לעתיד טוב יותר.
עד היום, פרומתאוס נותר סמל לקדמה אנושית, לחמלה, ולמאבק נגד עריצות. סיפורו מזכיר לנו את הכוח הטמון בידע ואת המחיר שלעתים יש לשלם עבורו. הוא מלמד אותנו על חשיבותה של החמלה ועל הערך של הקרבה למען הכלל.כך, בכל פעם שאנו מדליקים אש או רוכשים ידע חדש, אנו מהדהדים את מורשתו של הטיטאן שהאמין באנושות והביא לה את האור.
