סופוקלס, אחד משלושת המחזאים הגדולים של יוון העתיקה לצד אייסכילוס ואוריפידס, נחשב לדמות מפתח בהתפתחות הטרגדיה היוונית ובמורשת המיתולוגיה היוונית. יצירותיו עיצבו את הדיאלוג בין האדם לגורלו והשפיעו על התיאטרון המערבי עד ימינו.
חייו ופועלו של סופוקלס
סופוקלס נולד בשנת 496 לפנה"ס בקולונוס, פרבר של אתונה, למשפחה אמידה. הוא קיבל חינוך מעולה, כולל לימודים במוזיקה, רטוריקה וספורט. כבר בגיל צעיר גילה כישרון יוצא דופן בכתיבה ובבימוי תיאטרון. הקריירה שלו החלה בגדול בשנת 468 לפנה"ס, כאשר ניצח בתחרות הדרמטית של אתונה והביס את אייסכילוס, המחזאי הגדול של הדור הקודם. במהלך חייו כתב כ-120 מחזות, אך רק שבעה מהם שרדו בשלמותם: אנטיגונה, אדיפוס המלך, אלקטרה, איאס, פילוקטטס, הנשים הטראכיניות ו-אדיפוס בקולונוס.
סופוקלס שירת גם בתפקידים ציבוריים, בהם גזבר האימפריה האתונאית ומפקד צבאי במלחמת פלופונסוס. הוא חי בתקופה של שגשוג תרבותי אך גם של משברים פוליטיים, והשפעתם ניכרת במחזותיו.
יצירותיו ותרומתו לדרמה
סופוקלס הביא חידושים משמעותיים לדרמה היוונית:
- הרחבת מקהלת השחקנים – הוא הוסיף שחקן שלישי למחזה, דבר שהעמיק את הדיאלוג והמתח הדרמטי.
- הפחתת תפקידה של המקהלה – בעוד שאייסכילוס שם דגש על המקהלה, סופוקלס חיזק את הדמויות הבודדות, דבר שהגביר את עומק הקונפליקט הפנימי.
- התמקדות בגורל ובאחריות אישית – מחזותיו עוסקים בגורל אנושי ובבחירות מוסריות, כשהדמות הראשית לרוב מתמודדת עם דילמות טרגיות שאין להן מוצא.
המחזה אדיפוס המלך, למשל, הוא מהידועים בתולדות הספרות. זהו סיפורו של אדם שמנסה לברוח מנבואה קטלנית אך מוצא את עצמו מגשים אותה. הטרגדיה של אדיפוס, שמגלה כי הרג את אביו ונשא לאישה את אמו, משמשת עד היום כדוגמה קלאסית ל"אירוניה טרגית".
ב-אנטיגונה, סופוקלס עוסק בקונפליקט שבין חוק המדינה לחוק המוסרי, דרך דמותה של אנטיגונה שמתעקשת לקבור את אחיה בניגוד לפקודת המלך. המחזה מעורר שאלות נוקבות על צדק, נאמנות וכוח.
השפעתו של סופוקלס על התרבות העולמית
סופוקלס השפיע עמוקות על התיאטרון המערבי ועל הפילוסופיה. אריסטו, ביצירתו הפואטיקה, שיבח את אדיפוס המלך כדוגמה המושלמת לטרגדיה. מושגים ספרותיים כגון "היבריס" (גאווה מופרזת) ו"קטסטרופה" (סוף טרגי) שאובים מהמחזות שלו. במהלך הרנסנס ובתקופה המודרנית מחזותיו עובדו ופורשו מחדש פעמים רבות, והשפיעו על סופרים כמו שייקספיר, ניטשה ופרויד – שהשתמש ב"אדיפוס המלך" כדי לפתח את תיאוריית תסביך אדיפוס.
סופוקלס נפטר בשנת 406 לפנה"ס, אך יצירתו ממשיכה לעורר דיון ולהדהד בתרבות העכשווית. הטרגדיות שלו אינן רק סיפורים על מלכים ונבואות, אלא חקירה עמוקה של טבע האדם ושל כוחה של הגורל.
