אתיקה ניקומאכית (מהדורת ניקומאכוס) היא אחת מיצירות היסוד החשובות ביותר בפילוסופיה המערבית, שנכתבה בידי הפילוסוף היווני אריסטו. מדובר בחיבור עיוני העוסק בשאלה כיצד על האדם לחיות את חייו כדי להגיע לטוב העליון – הטוב שמממש את תכליתו המלאה ביותר של האדם. הטקסט נקרא על שם בנו של אריסטו, ניקומאכוס, ויש הסוברים שהוא גם ערך את הטקסט.
אריסטו, בניגוד לפילוסופים קודמים כמו אפלטון, אינו מחפש את הטוב המוחלט בעולם אידאות נפרד, אלא מנסה להצביע על האושר (אודימוניה) כתכלית ממשית של החיים האנושיים – מטרה שניתן להשיג אותה בפועל דרך החיים המעשיים והמדיניים.
כל פעולה מכוונת אל מטרה – וכל מטרה מכוונת אל טוב
הנחת היסוד שממנה פותח אריסטו היא שכל פעולה או מלאכה אנושית נעשית למען מטרה מסוימת, ולפיכך היא שואפת אל מה שהוא טוב בעיני העושה. עם זאת, יש להבחין בין שני סוגי מטרות:
מטרות פנימיות – פעילויות שהתכלית שלהן מצויה בהן עצמן (למשל: עיון פילוסופי או נגינה).
מטרות חיצוניות – פעולות שמטרתן היא תוצאה חיצונית להן (כמו רפואה שמטרתה בריאות, או בניית ספינה שמטרתה כלי שיט).
אריסטו מדגיש כי התכליות החיצוניות נחשבות ליקרות ערך יותר, שכן הן נותנות טעם ומשמעות לפעילות עצמה. על פי עיקרון זה, אם יש תכלית עליונה אחת, שהיא המטרה של כל שאר הפעולות – היא תהיה ה"טוב העליון" שאליו שואף כל אדם מבלי בהכרח לדעת זאת.
מדע המדינה – החכמה העליונה שמכוננת את הטוב האנושי
המשכו של הניתוח עוסק בזיהוי אותו תחום דעת שבכוחו להדריך את האדם אל הטוב העליון. לטענת אריסטו, מדע המדינה הוא התחום הריבוני והראשון במעלה מבין כל שאר המדעים, משום שהוא זה שמכוון את שאר התחומים ומפקח עליהם. מטרתו היא לעצב את החיים המשותפים ולכוון את האזרחים אל האושר – וכאשר הוא עושה זאת היטב, הוא משרת לא רק את היחיד, אלא את החברה כולה.
מכאן נגזר שהשגת הטוב העליון עבור אומה שלמה עדיפה ואצילית יותר מהשגתו עבור אדם יחיד. מדע המדינה, בהיותו מדע כללי ורב-השפעה, הוא הכלי המרכזי להכרת אותו טוב עליון אנושי.
האושר כתכלית עליונה – אבל מהו בעצם?
אחד ההישגים המרכזיים של אריסטו הוא הגדרת האושר (אודימוניה) כתכלית העליונה של החיים. עם זאת, הוא מבהיר כי קשה להגדירו בצורה חד-משמעית. דברים שנראים "טובים" בעיני אנשים – כמו עושר, כוח או תענוג – אינם בהכרח טובים לכולם. במקרים מסוימים הם אף מזיקים. לכן, לדעת אריסטו, כדי לדון באמת במהו טוב, יש להיות בעל שיקול דעת מבוסס וניסיון חיים, ולא מונהג בידי יצרים ילדותיים או רגשות חולפים.
האדם החכם, שפועל מתוך שיקול דעת, יוכל להבין מהו הטוב לו ומהו הטוב באופן כללי. רק אדם כזה יכול למצוא תועלת ממשית בעיסוק בשאלת הטוב והאושר.
סיכום
לפי אריסטו, כל פעולה אנושית מכוונת למען מטרה, וכל מטרה – מכוונת לטוב. התכלית העליונה של האדם היא האושר, אך השגת האושר איננה עניין אינטואיטיבי או רגשי בלבד, אלא נובעת מהפעלה של התבונה ושיקול הדעת לאורך החיים. מדע המדינה, בהיותו מכוון את חיי החברה והפרט גם יחד, הוא הכלי המרכזי להשגת תכלית זו. בכך, ה"אתיקה" של אריסטו אינה רק עיון פילוסופי פרטי, אלא יסוד לחיים הציבוריים והמדיניים.
