הסיפור של יהודה ותמר בבראשית ל"ח מתחיל במותם של שני בניו של יהודה ושני בעליה של תמר: ער ואונן. בתלמוד הבבלי, במסכת יבמות (ל"ד ב'), מובאת הטענה כי המפגש המיני בין תמר ויהודה היה למעשה הראשון שלה. כיצד מסתדרים בתוליה של תמר עם העובדה שהיו לה כבר שני בעלים? התשובה יכולה להיות קשורה בסיבה שהובילה את שניהם אל מותם.
התנ"ך מסביר כי "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימתהו ה'" (בראשית ל"ח, ז'). על האח אונן שמייבם את ער ונושא את אשתו כתוב כי הוא "שחת ארצה לבלתי נתן־זרע לאחיו" (י'), כלומר נמנע מלעבר את תמר כדי שהילדים לא יהיו שייכים לאחיו המנוח. גם המעשים האלו רעים בעיני אלוהים שהורג את אונן.
חז"ל מצידם מניחים כי סיבת מותו של האח הראשון זהה לזו של האח השני, והיא סירובם לקיים יחסי מין בדרך שתוביל להולדה. לכן טוענת הגמרא כי תמר נותרה בתולה משום שער ואונן "שמשו שלא כדרכן", כלומר שלא בדרך הטבע. בעוד שאונן נמנע מהפריה משום שלא רצה להעמיד זרע לאחיו, נשאלת השאלה מדוע עשה זאת ער? התשובה שנותנת הגמרא היא שהוא לא רצה שההריונות יפגעו ויפחיתו מיופיה של תמר.
כך או כך, על מה שכיום היה מכונה "אל-הורות" ועל ההעדפות המיניות שלהם שילמו ער ואונן ביוקר. מי שסירב להביא חיים לעולם נענש במוות. גם יהודה שסירב להשיא את בנו השלישי לתמר קוברת הבעלים מצא את עצמו בצרה שנגמרה רק כאשר הכיר באחריות שלו ובאבהותו כלפי זרח ופרץ ילדיו עם תמר.
