למרות שהוא מקבל עליו קרדיט, הפילוסוף מימי הביניים ז'אן בורידן כנראה לא המציא את פרדוקס "חמורו של בורידן", שמקורו ככל הנראה כפרודיה על תיאוריית הרצון החופשי שלו, לפיו חופש האדם מורכב ביכולת לדחות לבחינה נוספת בחירה בין שניים לכאורה באותה מידה. אלטרנטיבות טובות (אחרת הרצון נאלץ לבחור את מה שנראה הכי טוב).
הניסוי המחשבתי הנקרא "חמורו של בורידן" מתאר מצב של חמור רעב שמונח בין שתי חבילות חציר שוות וזהות. נניח שגם הסביבות שמסביב משני הצדדים זהות. החמור אינו יכול לבחור בין שתי החבילות ולכן מת מרעב, וזה אבסורד.
הפרדוקס נחשב מאוחר יותר כמדגם נגדי לעיקרון של הסיבה מספקת של לייבניץ, ואחת מהגרסאות שלה קובעת שיש הסבר (במובן של סיבה או סיבה) לכל אירוע תלוי. בין אם החמור בוחר ערמה זו או אחרת הוא אירוע מותנה, אך ככל הנראה אין סיבה או סיבה לקבוע את בחירת החמור. ובכל זאת החמור לא ירעב. לייבניץ מצידו התעצבן מאוד הן על בורדין והן על החמור שלו ודחה בתוקף את הפרדוקס בטענה שהוא לא מציאותי.
בטוח יעניין אותך גם:
