הגדרה: מדינת לאום אתנית-תרבותית היא מדינה שמזוהה באופן מובהק עם קבוצה אתנית או לאום מסוים – קבוצה בעלת יסודות משותפים כמו שפה, תרבות, היסטוריה, מוצא ולעיתים גם דת – ומהווה עבורו מימוש של הזכות להגדרה עצמית לאומית. במדינה זו, הלאום המרכזי מהווה את הרוב באוכלוסייה, אך לצידו חיים גם מיעוטים לאומיים או תרבותיים נוספים.
יסודות הזהות הלאומית
הזהות של מדינת הלאום האתנית-תרבותית נשענת בעיקר על מרכיבים אתניים ותרבותיים של קבוצת הרוב. זהו מודל מדיני שבו המדינה אינה ניטרלית מבחינה תרבותית, אלא מקדמת באופן מובהק את תרבות הרוב, מעניקה לה עדיפות במרחב הציבורי ומכירה בה כבסיס ההיסטורי והסמלי של המדינה.
ביטויים לכך ניתן למצוא:
בסמלי המדינה – כמו הדגל, ההמנון או סמל המדינה, אשר משקפים את ההיסטוריה והזהות של הלאום המרכזי.
במועדים לאומיים – חגים רשמיים שמבוססים על לוח השנה הלאומי-תרבותי של הרוב.
בשפה הרשמית – המדינה משתמשת בשפת הלאום המרכזי כשפה עיקרית במוסדות הציבוריים, בבתי הספר ובמערכת המשפט.
בחקיקה ובמדיניות ציבורית – חוקים שמבטאים את ערכיו ותרבותו של הלאום המרכזי.
במערכת החינוך – תכנים לימודיים המדגישים את הנרטיב הלאומי של הרוב.
המקום של כלל האזרחים
לצד המרכיב האתני-תרבותי, מדינת הלאום האתנית-תרבותית שואפת לקיים גם יסודות פוליטיים-אזרחיים המשותפים לכלל האזרחים, ללא קשר ללאומיותם. יסודות אלה כוללים את הרצון המשותף לחיות יחד באותה מדינה, שוויון זכויות אזרחי וחתירה ליצירת מרחב אזרחי משותף שבו מתקיימים ערכים ונורמות כלליים כמו שלטון החוק, דמוקרטיה, חופש ביטוי ושוויון בפני החוק.
מתחים ואתגרים
מודל זה טומן בחובו מתחים מובנים בין הזהות הלאומית של הרוב לבין הזהות האזרחית המשותפת לכלל האזרחים. מיעוטים לאומיים עלולים לחוש ניכור או הדרה, במיוחד אם אינם מזדהים עם הלאום המרכזי. לכן, מדינות רבות המוגדרות כמדינות לאום אתניות-תרבותיות פועלות לאיזון בין חיזוק זהות הרוב לבין מתן ביטוי, הכרה וזכויות לקבוצות אחרות במדינה.
לסיכום, מדינת לאום אתנית-תרבותית מבטאת את זכותו של לאום אחד לריבונות עצמאית במדינה משלו, אך בה בעת מחויבת גם להבטיח מסגרת אזרחית שוויונית ומכילה לכלל תושביה. שמירה על איזון זה חיונית לשמירה על יציבות, לכידות ושלטון דמוקרטי.
ראו גם: לאומיות אתנית, לאום ומדינת לאום, קבוצה אתנית
סוגי מדינות נוספים:
חזרה אל: סיכומים לבגרות באזרחות
