סיכום "אישיות: תיאוריה ומחקר": יחידה 4 – תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות: הפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית של ויקטור פרנקל
ויקטור פרנקל, פסיכולוג ניצול שואה, ביסס הרבה מהתיאוריה הפסיכולוגית שלו על החוויה שעבר במחנות הריכוז שבעקבותיה פיתח את תפיסת הפסיכולוגיה שלו.
הלוגותרפיה, שיטת הטיפול של פרנקל מנסה לדחוף את האדם ליטול אחריות לחיפוש משמעות בחייו. המשמעות הינה ייחודית לכל אדם ועליו לחפשה. המטפל יכול לעזור לאדם בחיפוש המשמעות ע"י הפניית תשומת הלב של האדם מעצמו כלפי חוץ אל הזולת. לעיתים קרובות הנתינה לזולת היא הדרך למציאת המשמעות האישית. היכולת להפנות את תשומת הלב החוצה, להתעלות מעל הבעיות האישיות ואף לצחוק עליהן, היא המפתח לפתרונן של בעיות אלה. עיקרון זה נכון לפי פרנקל לבעיות כלליות וספציפיות כאחד.
מציאת משמעות החיים ע"י:
- עשיית מעשה (עבודה למשל)
- התנסות בחוויה משמעותית (רגשית, אומנותית וכו')
- הקניית משמעות לסבל.
ריק קיומי – לפי פרנקל זהו מצב שבו האדם אינו מוצא משמעות ו/או מטרה לחייו. בא לידי ביטוי בשעמום. יש טוענים כי שאיפה לכוח, ממון או מין היא מסווה לריק קיומי.
דרפלקסיה, שלילת ההשתקפות – טכניקה בסיסית בטיפול של פרנקל. הבאת המטופל לחדול מהתמקדות בעצמו ע"י נתינה לזולת או טיפול בקבוצה.
שיטת המחקר האופיינית לפסיכולוגיה הקיומית היא הפנומנולוגיה. הניסיון להבין ולתאר את החוויה האנושית באופן הקרוב ביותר לחוויה עצמה, תוך שימוש מינימאלי במונחים תיאורטיים מופשטים. גישה זו מנסה למיין תופעות ולתארן לא למדוד אותן. ככלל הפסיכולוגיה הקיומית עודדה מעט מחקר אמפירי ועסקה בעיקר בניתוחי מקרים טיפוליים.
כוונה פרדוקסלית – טכניקת המעודדת את האדם לעמוד מול החרדות שלו במקום לברוח מהן בכדי להוכיח לו שיש לו שליטה עליהן ויכולת לבחור. אמנם מדובר בחרדות ספציפיות ולא קיומיות אך העיקרון תואם את התפיסה האקזיסטנציאליסטית הכללית ואת זו של ויקטור פרנקל. מחזיר לו את היכולת לבחור ולכוון את חייו ע"י שימוש בכוח הרצון. ואפילו החרדה נעשית מתוך בחירה.
ראה גם: ויקטור פרנקל על משמעות החיים
סיכום זה הינו חלק מאוסף סיכומי הקורס "אישיות: תיאוריה ומחקר", תת נושא תיאוריות אישיות אקזיסטנציאליסטיות והומניסטיות. סיכומים נוספים תוכלו למצוא באוסף הסיכומים בפסיכולוגיה באתר וכן מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
האדם נושע על-ידי האהבה ובאהבה: ציטוטים יפים של ויקטור פראנקל