סיכום מאמר: "העור ולא הבגד" מאת מארש ודיוויד ופול פרלונג

הסיכום להלן הוא חלק מתוך מאגר הסיכומים במדעי המדינה: סיכום הקורס מבוא לפוליטיקה וממשל וכן סיכומי מאמרים במדעי המדינה

"העור ולא הבגד" \ מארש ודיוויד ופול פרלונג

מהי גישה מדעית לפוליטיקה? מדע המדינה עוסק בהפקת ידע שיטתי על הפוליטי. מדע המדינה הוא מדע במובן זה שהוא מציע ידע מסודר המבוסס על חקירה שיטתית.

האם יש שיטה מקובלת לביצוע מחקר במדע המדינה? לא.

מבחינים בין שתי גישות:

  1. איכותנית – תצפיות,ראיונות, קבוצות מיקוד.
  2. כמותנית – איסוף נתונים ושימוש בסטטיסטיקה לניתוח.

ההבדל העיקרי בין שתי הגישות: איכותני נוטה להתמקד במקרים בודדים ובפרט וכמותני מתמקד במקרים רבים על מנת להפיק נתונים סטטיסטיים.

אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה

אונטולוגיה – באה מהמילה "היות" (נגזרת מן המילה היוונית ל"קיום"). כלומר מה שקיים. אונטולוגיה היא למעשה מה שאנו יכולים לדעת על העולם.

השאלה המרכזית באונטולוגיה – האם יש עולם ממשי שהוא בלתי תלוי בידע שלנו לגביו?

דוג' לדיון אונטולוגי:

האם ישנם הבדלים מהותיים בין מיגדרים, מעמדות או גזעים המתקיימים בכל הקשר ובכל זמן? לדוג' הבדלים בין נשים וגברים (מיגדרים) – היסודניים (הסבר יופיע בהמשך) יטענו שיש הבדלים מהותיים בקיום בין גברים לנשים בכל מקום. לעומתם, הפמיניסטיים יטענו כי ההבדלים הללו הם תוצר של המשטר הפטריארכאלי שבו השליטה הגברית מעצבת את תרבות החברה ואת ערכיה ולכן מושפעים מהחברה בה אנשים חיים.

אפיסטמולוגיה – היא למעשה הדרך שבה אנו יכולים לדעת את מה שאנחנו יודעים על העולם.

עמדה אפיסטמולוגית משקפת את דעת החוקר על מה שאנו יכולים לדעת על העולם וכיצד נוכל לדעת זאת.

יש שתי שאלות מפתח באפיסטמולוגיה:

  1. האם משקיף (כלומר חוקר) יכול לזהות קשרים ממשיים או אובייקטיביים בין תופעות חברתיות? אנטי –יסודני יטען כי אין עולם אמיתי המתקיים באופן בלתי תלוי וכן יטען שאף משקיף אינו אובייקטיבי כי כולנו מושפעים מן ההבניות החברתיות של המציאות בה אנו חיים. זה מביא למה שנקרא בשם – ההרמנויטיקה (הפרשנות) הכפולה = השחקנים (הגורמים אותם אנו חוקרים) מפרשים את העולם (רמה הרמנויטית אחת) והפרשנות שלהם מתפרשנת בידי המשקיף (רמה הרמנויטית שנייה).
  2. גם אם קיימים קשרים אמיתיים בין תופעות חברתיות, האם אנו יכולים לאשש אותם באמצעות תצפית ישירה?

לכל חוקר יש עמדות אונטולוגיות ואפיסטמולוגיות והוא לא יכול להתעלם מהן ולכן תמיד ישפיעו על הגישה שלו ועל השיטות שינקוט במחקרו.

גישות מחקר במדע המדינה

ישנן שתי גישות עיקריות המובילות במחקר במדעי המדינה:

  1. תפיסה יסודנית (מדעית) – טוענת כי יש עולם שמתקיים באופן בלתי תלוי בידיעתנו אותו.
  2. תפיסה פרשנית (הרמנויטית) – טוענת כי העולם אינו אלא מובנֶה חברתית ולכן תלוי בפירוש שאנו נותנים לו.

התפיסה היסודנית- היסודניים מנסים לזהות את הסיבות להתנהגות חברתית ומאמינים שיוכלו לפתח חוקים ומודלים.

בתפיסה היסודנית אפשר לראות גם פוזיטיביזם וגם ריאליזם:

פוזיטיביסטים – מאמינים שאפשר להוכיח את קיום העולם בעזרת תצפיות אמפיריות.

הם שואפים לחקות סגנון מדעי – קשרים סיבתיים המובילים למודלים ואף לניבויים.

רעיונות פוזיטיביסטיים:

  • העולם קיים באופן בלתי תלוי בידע שלנו עליו.
  • אין שוני בין החזות (איך שהעולם נראה) לבין המציאות (איך שהעולם בפועל) כלומר what you see is what you get ולכן תצפית ישירה יכולה להיות לאשש או לבטל כל תיאוריה.
  • המשקיף (החוקר) יכול להיות אובייקטיבי בביצוע תצפיותיו.
  • אפשר להפריד בין שאלות אמפיריות (על המצוי) לבין שאלות נורמטיביות (על הרצוי) ובגלל כך יכול מדע המדינה לחקור רק את השאלות האמפיריות ולהיות אובייקטיבי ונטול שיפוט ערכי.
  • פוזיטיביסטיים יעדיפו ניתוח כמותני.

דוגמא לגישות פוזיטיביסטיות טהורות:

גישה התנהגותית – דוגלת בפיתוח חוקים כלליים באשר לאופן הפעולה של דברים.

תאוריית (גישת) הבחירה הרציונלית – דוגלת ביכולת ניבוי הנובעת מהמודלים שלה.

טיעונים של מתנגדי הגישה הפוזיטיביסטית:

  1. אין דרך לסווג או לתאר התנסות מבלי לפרש אותה מפני שהידע שלנו נובע מהמושגים שבהם אנו משתמשים. כלומר שהתיאוריה שאנו באים לחקור תשפיע גם על העובדות שבהן נתמקד וגם על האופן שבו נפרש אותה ולכן לא די בתצפית בלבד.
  2. בכל זמן נתון שולטת תיאוריה מדעית מסויימת שלא חולקים עליה והיא משפיעה על מה שחוקרים ועל פירוש התצפיות ולכן אין למעשה ממש חקירה מדעית או מדוייקת.
  3. מדע החברה שונה מהמדעים המדוייקים: מבנים חברתיים משפיעים על האנשים שנמצאים בתוכם. האנשים כתוצאה מעצם היותם במבנה מבינים את המבנה בצורה שונה ואף משנים אותו (דוג': מוסד הנישואים). בני אדם חושבים על מה שהם עושים ומשנים את פעולותיהם בעקבות המחשבות. כלומר מבנים חברתיים מתקיימים באופן שהוא תלוי גם בהשקפת השחקנים על מעשיהם וגם בפעילות עצמה המתרחשת בתוכם.
  4. האקדמאי עליו להציע פרשנות מפוכחת לפרקטיקה של הפוליטיקה, מה שלא קיים בפוזיטיביזם.

ריאליסטים – גם הם יסודניים אך בניגוד לפוזיטיביסטיים הם מאמינים שתצפית ישירה לא מכילה את כל מה שיש לדעת

רעיונות ריאליסטים:

  • הם ישתמשו גם בנתונים איכותניים וגם בכמותניים.
  • מבני עומק שאינם חשופים לתצפית ישירה משפיעים באופן מכריע. ולכן אין חובה בתצפית ישירה.
  • בקשרים המבניים הסמויים ניתן להבחין ע"י חקירת קשרים נראים שהם התוצאה של הקשרים הסמויים.

התפיסה הפרשנית

הפרשנים הם אנטי יסודניים ומאמינים שאנו יכולים רק לפרש את העולם / לבסס הבנה של העולם

רעיונות:

  • הבנת משמעות הפעולות מבחינת השחקנים והבנת התנהגות השחקנים היא חשובה וקריטית
  • ראיות איכותניות הן עדיפות במחקר הפרשני.
  • תוצאות המחקר הפרשני יוצגו כפרשנות אפשרית אחת מתוך כמה.
  • אמונה בהרמנויטיקה (הפרשנות) הכפולה ולכן ניתוח אובייקטיבי אינו אפשרי.
  • העולם מוּבנֶה חברתית. ולכן לא ניתן לבסס קשרים סיבתיים בין תופעות שיהיו תקפים בכל מצב.

ביקורת על הגישה הפרשנית מפי מתנגדיה:

  1. הפרשנות מציעה דעות ושיפוטים סובייקטיביים על העולם ולכן אין בסיס שעליו אפשר לשפוט את תקפות טענותיה לידע. כלומר זה לא באמת מדע.
  2. כיצד ניתן לבסס מחקר על דעה של פרטים בודדים הרי דעה של אדם אחד לא נופלת מזו של אחר.

כיום נהוגה חלוקה של הגישה הפרשנות לשניים:

  1. פרשנות הרמנויטית –  דוגלת בפרשנות של טקסטים ופעולות – כלומר לבסס את ההבנה שלנו ע"י הבנתם של האנשים והעמים עצמם את פעולותיהם.
  2. פרשנות פוסט מודרנית (או פוסט סטרוקטורליסטית) – דוגלת בזיהוי השיח החברתי והתפקיד שהוא ממלא בהבניית משמעות. כלומר – לא דעתם או אמונתם של יחידים היא החשובה אלא הפרשנות שלהם במסגרת השיח הרחב שהם חלק ממנו.

נספח

האם מדע המדינה צריך רק לתאר ולנתח את הפוליטיקה? או שעליו גם להגיד מה על העוסקים בפוליטיקה לעשות (כלומר להתערב בפוליטיקה)?

ישנן כמה גישות:

  • אנשי הגישה ההתנהגותית טוענים כי הם משקיפים ניטראליים המביטים בעולם הפוליטי ושמחים להביע את מחשבותיהם אך אינם מעורבים בכל דרך אחרת.
  • חסידי הבחירה הרציונלית שותפים לרבות מההנחות של הגישה ההתנהגותית אך הם נוטים להיות יותר מעורבים בפוליטיקה. הם חושבים שהשיטה שלהם שכוללת מודלים מכשירה אותם לתפקיד יועץ מומחה.
  • הגישה המוסדית – דוגלת במחוייבות ערכית. חסידיה משקיפים על הזירה הפוליטית אך כשהם מתערבים הם יתמכו בקידום מדיניות מסוימת ע"מ לקדם את הערכים הערכיים בהם הם דוגלים.
  • הגישה הפמניסטית – חסידי הגישה הפמיניסטית תמיד יראו עצמם כמעורבים בפוליטיקה.
  • הגישה המרקסיסטית – דוגלת במעורבות.

 

 

ללמוד טוב יותר:

לקבל השראה:

להפעיל את הראש:

להשתפר: