מירצ'ה אליאדה, מגדולי חוקרי הדתות, הקדיש את עבודתו להבנת אופני החוויה הדתית והאופן שבו האדם מתמודד עם הקיום בעולם. אחד המושגים המרכזיים בהגותו הוא ההבחנה בין ה"קדוש" (sacred) לבין ה"מחולן" (profane). הבחנה זו אינה רק פילוסופית אלא חוצה תרבויות ומשקפת כיצד האדם חווה את עולמו באופן עמוק.
מהו הקדוש?
הקדוש, עבור אליאדה, הוא ממד המציין את הטרנסצנדנטי – מה שמעבר לעולם היומיומי, מה שנחווה כבעל ערך עליון וכמשמעותי ביותר. הקדוש מתגלה בעולם כ"פנומנולוגיה של הקדושה" – באמצעות חוויות, אובייקטים, או מקומות שמעוררים תחושת קדושה באדם. לדוגמה, עץ מסוים עשוי להיות "קדוש" לא משום שהוא מיוחד מבחינה פיזית, אלא משום שהוא מסמל עבור המאמין את ציר העולם – האקסיס מונדי (axis mundi), המחבר בין שמים לארץ.
אליאדה מתאר את הקדוש כקטגוריה אוניברסלית של חוויה אנושית. גם בתרבויות שונות ובדתות מגוונות, הקדוש נותר כממד שבו האדם מגלה את הסדר הקוסמי ואת המשמעות של קיומו.
מהו המחולן?
לעומת הקדוש, המחולן מייצג את הממד היומיומי, הפשוט, והחסר טרנסצנדנטיות. בעולם המחולן, האדם אינו חווה את המציאות כטעונה במשמעות קוסמית אלא כמרחב רגיל, חסר עומק מטפיזי. בזמן המודרני, טוען אליאדה, המחולן הפך לממד הדומיננטי בחיי האדם. עם זאת, הוא סבור שגם האדם החילוני ביותר עדיין מושפע ממבנים קדומים של הקדושה, המופיעים בפולקלור, בטקסים חילוניים ובחיפוש אחר משמעות.
המתח בין קדושה לחילון
אליאדה מדגיש את המתח שבין הקדוש למחולן כמאפיין מרכזי של התרבות האנושית. במרכזו עומדת חוויית הניתוק שהאדם המודרני חש מהקדושה. המודרניות הביאה לחילון של החיים ולערעור על רעיונות מטפיזיים, אך יחד עם זאת, האדם ממשיך לחפש את הקדושה בדרכים אחרות: באמנות, באידיאולוגיות ובחוויות אסתטיות.
המחשבה של אליאדה מעלה את השאלה כיצד אנו כחברה מתמודדים עם היעדר הקדושה בחיים המחולנים. האם יש בנו כמיהה לקדושה? ואם כן, כיצד היא מתבטאת בעידן שבו הדת המסורתית כבר אינה מרכזית כמו בעבר? השאלות שאליאדה מעלה נותרות רלוונטיות לא רק לחוקרי דתות אלא לכל מי שמתעניין במשמעות החיים ובאופני החיפוש האנושי אחר עומק ומשמעות בעולם מחולן.
