מחשבת ישראל-סיכום: "לא תעמוד על דם רעך" – הצו המוסרי של קאנט ויישומו

מחשבת ישראל-סיכום: "לא תעמוד על דם רעך" – "הצו המוסרי" של קאנט ויישומו 

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

לדעת הפילוסוף עמנואל קאנט חוקי המוסר הם מוחלטים ונובעים מן התבונה. חוקים אלה תקפים תמיד, ואינם משתנים על פי שיקולי כדאיות. את החובה לציית לחוקים אלה כינה "הצו הקטגורי". משמעותו של הצו הקטגורי הינה פשוטה: לפני שאתה פועל באופן מסוים, חשוב האם היית רוצה שמעשה זה יהפוך להתנהגות המקובלת בחברה? האם היית רוצה שכל בני האדם יעשו מעשה זה?

הצו הקטגורי של קאנט מציב אמת מידה תבונית אחת שלפיה אפשר להכריע באופן אובייקטיבי מהו מעשה מוסרי. מעשה מוסרי הוא מעשה שכשאתה נוהג לפיו, תרצה שכולם ינהגו כך באותו מצב. אם אינך רוצה שאחרים ינהגו כך, אינך יכול להגדיר מעשה זה כמוסרי, כיוון שאתה מבקש להתיר לעצמך דבר שלאחרים הוא אסור, ובכך יש סתירה פנימית (מוסריות מחייבת כלליות, כאילו היה מעשה זה "חוק טבע" כללי). לדוגמה: להידחף בתור לקופה. לך עשוי מעשה זה להיות מועיל ברגע זה, אך אינך מעוניין שכולם ינהגו כך, ולכן לא תוכל לטעון שזהו מעשה מוסרי.

יש להתייחס בהקשר זה הן למקום התבוני– המוסר כדבר הנובע מן השכל והמחשבה בניגוד לרגש והן למקום הכללי– הצורך בחוק כללי- מוסר כדבר אוניברסלי שכולם פועלים לפיו, כולם פועלים באותה הצורה.

הצו המוסרי של קאנט מסתמך, ומזכיר לנו שני כללים אחרים:

1. "סוף מעשה במחשבה תחילה".

2. דברי הילל הזקן: "מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך".

ביקורת על עמנואל קאנט:

1. 1.     הצו הקטגורי אינו יישים- לאדם כאינדיוידואל מאוד קשה לחשוב בצורה אוניברסלית מוחלטת- אני לא באמת יכול לדעת כיצד כולם היו פועלים במקרה זה. בני-אדם פועלים באופנים שונים. כמו כן האדם עושה את מעשיו גם כתוצאה מדחפים, כעסים, וכו', ולכן לא תמיד אפשר לעצור ולשאול שאלות לפני המעשה.
2. 2.     המוסר הינו רגשי ולא תבוני:  נתן לטעון, כפי שטענו פילוסופים אחרים כמו דיוויד יום כנגד קאנט, שהמוסר אינו דבר תבוני שנובע מהשכל ומשותף לכלל בני האדם אלא מוסר הוא דבר חי, דינאמי משתנה, רגשי ואישי.
3. המוסר כדבר מורכב: קאנט למעשה קובע בצורה חד משמעית, שחור ולבן- או שמעשה הוא מוסרי או שאינו מוסרי- או שמותר או שאסור- אך ישנן סיטואציות מורכבות יותר. דילמות מוסריות בהן ההכרעה נותרת מוסרית לכאן ולכאן. דוגמה: מים לשניים– או שאני אשתה את המים ואציל את עצמי- בכך אבחר בערך החיים, או שאמות יחד עם חברי בשטח- בכך אבחר בערך החברות והרעות. שתי הבחירות הינן ערכיות ומוסריות. האחת יותר שכלתנית והשניה יותר רגשית. במצב כזה אין שחור או לבן, אין מותר ואסור.

על פי הצו הקטגורי של קאנט מעשה הוא מוסרי רק אם אתה רוצה שכולם ינהגו כך (יהיה לחוק כללי). לכן אפשר להחילו על המצווה שלפיה חובה על אדם לסייע לזולתו בעת צרה. וכן, לא ייתכן שאדם ירצה באמת שאיש בחברה לא יציל את חיי זולתו, ובכלל זה לא את חייו שלו שיזדקק לעזרה, לכן אי-הצלת הזולת אינה התנהגות מוסרית, ואילו הצלת הזולת, אם נחיל אותה על החברה כולה, תביא לחברה טובה יותר, הצלת הזולת הוא המעשה שכולם יכולים לרצות שיהיה לחוק כללי.