סיכום: מים לשניים – חיי מי קודמים?

"שניים שהיו מהלכים בדרך" – ברייתא ופרשנותה

תיאור המקרה: שני אנשים הולכים יחד בדרך מדברית, ולאחד מהם יש כד מים (המשאב המקיים חיים), הצרה היא שהמים אינם מספיקים כדי להחזיק את שניהם בחיים אלא מספיקים לאחד מהם בלבד.
הדילמה: אם שניהם ישתו, הם ימותו, ואף אחד לא ינצל. אם האחד שהמים בידו ישתה, הוא ינצל, ואילו חברו ימות מצמא.

ובניסוח הנדרש לתיאור הדילמה: האם בעל המים צריך במקרה זה לשתות את המים לבדו ובכך להציל את עצמו ולהפקיר את חברו בדרך, או שמא עליו לחלוק את המים עם חברו, וזאת תוך ידיעה שהמעשה יוביל למוות של שניהם?

הערכים המתנגשים בדילמה: חיי האחד אל מול חיי האחר; וערך החיים מול ערך הרעות. אדם הנאמן לחברו, יחלוק עמו את כד המים, וימות איתו יחדיו, במעשה זה ערך הרעות עולה על ערך החיים. ואילו אם ערך חייו של האדם חשובים יותר עבורו (על חשבון חיי חברו), ישתה מהכד לבד, וחברו ימות.
· שתי העמדות המובאות בבריייתא:

בן פטורא: עדיף שישתו יחדיו וימותו, וזאת כדי שהאחד לא יראה במות חברו. לפיו הפקרת החבר בדרך הינה מעשה לא מוסרי- כיצד יוכל בעל המים להמשיך ולחיות עם מצפונו הכואב על הפקרת החבר?
ר' עקיבא אמר: "חייך קודמים לחיי חברך" (חייך הכוונה למי שהמים בידו), כלומר בעל המים צריך לשתות את המים ולהציל את עצמו.

הנימוק: בתורה כתוב: "וחי אחיך עמך". לכאורה, עולה מהפסוק שצריך לדאוג לאחיך שיחייה, כך בן פטורא היה מפרש פסוק זה, כאשר מבחינתו הדגש הוא על המילה "וחי".

ר' עקיבא לעומת זאת שם את הדגש על המילה "עמך", כלומר איתך. ולמעשה הוא אומר: כדי שאחיך יחיה איתך אתה צריך לשתות בעצמך (גם אם במקרה זה, חייו של בעל המים יהיו על חשבון חיי חברו).

v משתמע מן הברייתא שהדעה המתקבלת יותר היא דעתו של ר' עקיבא- זאת נתן להסיק מתוך הניסוח: "עד שבא ר' עקיבא ולימד…"

הברייתא מהתלמוד הבבלי מציגה דילמה מוסרית, בה ישנם בידי אדם אחד מים המספיקים להצלת נפש אחת, מתוך השתיים ההולכות בדרך, במסגרת דיונה בפסוק "וחי אחיך עמך" (ויקרא כ"ה, ל"ו), אם ישתו שניהם- ימותו, אך אם ישתה רק אחד- יינצל.

אל מול בעיה זו עומדים שני חכמים: בן פטורא קובע כי עליהם להתחלק במים ולמות יחדיו. פירושו לפסוק מדגיש את המילה "אחיך", ואת ערך האחווה והחברות הנובעים מפירוש זה, אשר לדעתו חשוב יותר מערך החיים במקרה זה. לעומתו מבקש ר' עקיבא לכונן עיקרון אובייקטיבי, ולא רגשי, לפעולה, וקובע כי על בעל המים לשתות- כדי להציל חיים. בפסוק הנידון הוא מדגיש את המילה 'עמך'- כדי לשמור על חיי הזולת, עלי קודם כל לשמור על חיי שלי, ולכן במקרה כזה, חיי קודמים לחיי חברי.

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל