מחשבת ישראל-סיכום: דמו של מי אדום יותר – חיים מול חיים

השאלה ההלכתית:
מה מקור החובה המוסרית וההלכתית שעל אדם להעדיף להיהרג ולא לבצע שפיכות דמים?

התשובה התלמודית:
"סברא הוא" – כלומר, ההיגיון עצמו מחייב זאת, עוד לפני כל פסוק מקראי.

הביסוס הסיפורי:
הגמרא מציגה מקרה קיצוני: מושל כפר פונה לאדם ומציב בפניו אולטימטום – "הרג את פלוני, ואם לא – אהרוג אותך". האדם, הניצב מול דילמה קיומית ומוסרית, פונה לרבא לקבלת הכרעה. תשובתו הנחרצת של רבא: "יהרגוך – ואל תהרוג!"

הנימוק המוסרי של רבא:
"מי יימר דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי?"
תרגום חופשי: "מה ראית שדמך אדום יותר? אולי דמו של חברך אדום יותר?"
רבא מצביע כאן על עקרון שוויון ערך חיי האדם: אין יסוד להנחה שחייך שווים יותר מחייו של האחר – ולכן אינך רשאי לפגוע בו כדי להציל את עצמך.

המשמעות של "דם אדום":
הדם משמש כסמל לערך השווה של חיי כל אדם. למרות הפערים האנושיים – בין עשירים לעניים, חכמים ופחות חכמים, בריאים ובעלי נכויות – ברמה המוסרית והקיומית כולנו שווים. הדימוי ל"דם אדום" מחזק את המסר: לכולנו זורם אותו הדם, ואין לאיש דם "אדום יותר" המעניק לו זכות יתר לחיים.

שאלתו של רבא – מדוע היא מנוסחת כשאלה?
רבא משיב לאדם בשאלה רטורית כדי להפנות אליו את עצם הלבטים המוסריים. השאלה מדגישה: מי אתה שתחליט שמגיע לך לחיות יותר מאשר לאחר? האם חייך חשובים יותר? דרך ניסוח זה, רבא מעודד את האדם להביט מעבר למצוקתו האישית ולהבין את ערך חיי הזולת.

לסיכום:
הפסיקה של רבא מציגה עמדה מוסרית עמוקה: אין לאדם רשות להציל את חייו במחיר רצח אדם אחר. עקרון השוויון – שאין אדם חשוב יותר מחברו – הוא שמנחה את ההכרעה. הגמרא מלמדת אותנו, באמצעות סיפור קיצון, עיקרון נצחי: חיי כל אדם יקרים באותה מידה, והאדם אינו יכול לשפוט את ערכו ביחס לאחר.

"מים לשנים"

"דמו של מי אדום יותר"

כלל

"חייך קודמים לחיי חברך"

"יהרגוך ולא תהרוג"

סיטואציה

הפקרת חייו של חבר כדי להציל את חיי עצמו

אדם הנדרש להרוג אדם חף מפשע לשם הצלת חייו שלו.

הסיבה לכלל

בעל המים משתמש במים שלו ולכן הוא קודם לחברו.

שוויון- מה ראית שדמך שלך אדום יותר?

הנחיה מעשית

מותר לבעל המים להציל את חייו.

חל איסור על בעל הגזירה לקחת את חייו של פלוני רק לשם הצלת עצמו.

מקור ההבדל

א.    יתרון המעניק קדימות לחיים: המים- משאב החיים נמצא ברשותו של אדם אחד ומעניק לו יתרון

ב.     לא מדובר ברצח- בלקיחת חיים בכוח אלא בפעולה פסיבית.

ג.      במקרה זה יש אפשרות להציל נפש אחת או לאבד שתיים ולכן עדיף להציל אחת.

א.    אין משאב חיים- קיים שוויון מוחלט בין שני האנשים.

ב.     לקיחת חיים בכוח- רצח: פעולה אקטיבית.

ג.      במקרה זה האופציות הן או שפלוני ימות או שהאדם שעליו הוטלה הגזירה ימות. ולכן אין סיבה שחייו של פלוני יהיו שווים פחות מחייו של השני. אם שניהם היו מתים אזי המצב היה אחר.

אם בעצם הדם מסמל את השוויון הבסיסי שבין האיש לפלוני מדוע הפסיקה היא שהאיש ימות ולא פלוני? פרשנותם של רש"י ושל הרמב"ם לסיפור התלמודי עונה במידה מסויימת על שאלה זו.

מתוך: יהדות ומחשבת ישראל: סיכומים במחשבת ישראל

מבוא קצר למחשבה של חנה ארנדט

מבוא קצר להגותה של חנה ארנדט עם ביוגרפיה, קישורים למאמרים, ציטוטים וסקירה של ספרי חנה ארנדט כמו "יסודות הטוטליטריות" ו"אייכמן בירושלים"

עוד דברים מעניינים: