סיכום בתנ"ך: חוקי החיתים

סיכום בתנ"ך: חוקי החיתים

מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – חוק וחברה במקרא

חוקי החיתים 1 – 4

1 – "איש כי יכה בריבו איש או אישה ומתו, כופר נפשם ארבעה נפשות ייתן, איש או אישה, ואת אחוזתו

      ישעבד כעירבון".

2 – איש כי יכה בריבו עבד או שפחה ומתו, כופר נפשם שתי נפשות ייתן, איש או אישה, ואת אחוזתו…".

3 – איש כי יכה איש או אישה חופשיים ומתו, ורק ידו זדה, כופר נפשם שתי נפשות ייתן, ואת……"

4 – איש כי יכה עבד או שפחה ומתו, ורק ידו זדה, כופר נפשם נפש אחת ייתן, ואת אחוזתו…..".

מן החוקים הללו עולה כי החוק החיתי איננו כופה עונש מוות לרוצח, אלא מאפשר פיצוי. על ההורג למסור בני אדם אחרים תחת האדם שהרג. בכל הסעיפים נדרש ההורג לשעבד את אחוזתו כעירבון, עד למילוי מלא של מכסת עונשו. החוק החיתי מבדיל גם במעמדו של הנרצח. העונש על הריגת איש חופשי כפול מאשר העונש על הריגת עבד, בניגוד לחוק המקראי הדן בעניין זה (שמות, כ"א 20). בנוסף, גובה הפיצוי תלוי בחומרת המעשה. אם זהו מעשה זדון העונש חמור יותר מאשר במקרה של הריגה ללא זדון.

"ענישת תמורה"  בחוק החיתי אדם נענש על חטאיו של אדם אחר. הרוצח יכול למסור למשפחת הנרצח אנשים אחרים תחתיו. בחוק המקראי אין דוגמא לענישת תמורה של בני אדם. [ראינו את העגלה שנערפת, במקרה שלא נמצא הרוצח ועוד דוגמא: השעיר הנשלח למוות ביום הכיפורים, כדי לכפר על חטאי העם].